אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה, רֵעִים:

חֻלְשָׁה יֵשׁ לִי לְבַעֲלֵי חַיִּים,

וּבִהְיוֹתִי עֲדַיִן רַךְ גָּמוּל

הָיָה לִי בְּבֵיתִי אוֹ כֶּלֶב אוֹ חָתוּל.

וְגַם עַתָּה, עֵת אָנֹכִי אִישׁ מְבֻגָּר

רֵעִי וִיְדִידִי הוּא כֶּלֶב מְפֹאָר.

כֶּלֶב יָפֶה, חָסוֹן, גִּזְעִי

וְהוּא גַּאֲוָתִי וּמָעֻזִּי.

עַל כָּל חָשׁוּד הוּא מִתְנַפֵּל בְּקֶצֶף,

בַּאֲצִילוּת אוֹכֵל בָּשָׂר וּמְגָרֵם הָעֶצֶם

(עֲבֹר עָבְרָה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, תְּקוּפַת הַצֶּנַע),

הוּא מְחֻנָּךְ וּמְאֻלָּף הוּא כַּיָּאוּת,

וְהוּא מַבְחִין בֵּין דְּבַר חָכְמָה לִשְׁטוּת,

אֲבָל עִקָּר כֹּחוֹ בְּהִיגְיֶינָה:

מִכּוֹסִי הוּא שׁוֹתֶה,

מִפִּתִּי הוּא אוֹכֵל

וְאֵינוֹ מִתְפַּתֶּה

לְמַדּוּחֵי נוֹכֵל.

שָׂמַיִם אָנֹכִי עָלָיו אוֹעִידָה

כִּי בְּעָבְרוֹ עַל יַד פַּחֵי אַשְׁפָּה אוֹ בִּיב

לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא הֵגִיב

אֶלָּא רֹאשׁוֹ הִסְטָה הַצִּדָּה.

כָּזֶה הָיָה כַּלְבִּי בָּרוּחַ וּבָאוֹן

עַד הַשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן.

אֲבָל… אֲבָל, רֵעַי, פִּתְאֹם

אֶתְמוֹל – אוֹ שֶׁמָּא זֶה קָרָה שִׁלְשֹׁם –

הַשְׁקֵף הִשְׁקַפְתִּי בַּחַלּוֹן

וּלְעֵינַי נִגַלָה סִיּוּט אָיֹם:

כַּלְבִּי, כַּלְבִּי – אוֹי לְאוֹתוֹ קָלוֹן,

אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה־חֶרְפָּה –

עוֹמֵד רָכוּן מֵעַל לְפַח אַשְׁפָּה.

כַּלְבִּי הַגֵּא וְהָאָנִין

רֹאשּׁוֹ, אַפּוֹ וּפִיו שְׁקוּעִים בְּמֵי שׁוֹפְכִין.

מֵעַי הָמוּ וְנִתְחַמֵּץ הַלֵּב

Et tu, Brutus! – אָמַרְתִּי בִּכְאֵב.

כִּי בֶּן אָדָם

אוֹהֵב

לוֹמַר מִלִּים שְׁגוּרוֹת.

וְהוּא, הוּא כַּאֲתוֹן בִּלְעָם

זָקַף רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר: “בְּחִירוֹת!”

וְלֹא הוֹסִיף דָּבָר.

וְאָנֹכִי אָז בַּנְתִּי בְּיֵאוּשׁ

כִּי אֵין כָּאן צֹרֶךְ בַּפֵּרוּשׁ,

וְאִם לַמִּפְלָגוֹת וּלַתְּנוּעוֹת מֻתָּר

בְּהִתְקָרֵב אוֹתוֹ מוֹעֵד

לִשְׁקֹע, לְפַשְׁפֵּשׁ וּלְחַטֵּט

בְּכָל גַּלֵּי אַשְׁפָּה, בּוֹרוֹת וְגַם בִּיבִים,

מַדּוּעַ יֵאָסֵר דָּבָר זֶה עַל כְּלָבִים?

הַלָּלוּ מְחַטְּטִים תָּמִיד אֵצֶל אַחֵר,

וְזֶה כַּלְבִּי בַּפַּח אֲשֶׁר אֶצְלֵנוּ בֶּחָצֵר.