לאחד מימי השנה למותו של זאב ז’בוטינסקי

אֵי אָז לִפְנֵי שָׁנִים מִתַּלְמִידָיו הָיִיתִי,

מֵאָז הַרְבֵּה דְּבָרִים חָלְפוּ, זָרְמוּ, עָבְרוּ.

תְּנוּעָה וּמִפְלָגָה וּפְעִילוּת פּוֹלִיטִית

כָּל אֵלֶּה – כְּבָר אֵדַע – לֹא בִּשְׁבִילִי נוֹצְרוּ.

עַל כֵּן עַתָּה מִתּוֹךְ פֶּרֶסְפֶּקְטִיבָה

אַשְׁקִיפָהּ לְאָחוֹר עַל דְּיֹקֶן וְעַל דְּמוּת,

חֻקֵּי נֶאֱמָנוּת לֹא עוֹד עֵינַי יָעִיבוּ,

גַּם אֵין בִּי כָּל שִׂנְאָה שֶׁתְּסַלֵּף הָגוּת.

מַבְרִיק, מַזְהִיר, נוֹעָז, רוּחוֹ תָּמִיד תּוֹסֶסֶת,

מַקְדִּים אֶת הַמָּחָר, בְּעֹז דּוֹחֵק הַקֵּץ,

בְּאֶלֶגַנְטִיּוּת טוֹבֵל עֵטוֹ בַּקֶּסֶת

וּמִשְׂפָתָיו מֵפִיק אוֹ מַרְגָּלִית אוֹ חֵץ.

אוֹהֵב שִׂמְחַת גּוֹיִים מֵרוֹמָא עַד אוֹדֶסָה

וְעַל מִזְבַּח עַמּוֹ שׂוֹרֵף עַצְמוֹ עַד תֹּם,

אֶת הָאָדָם, הַפְּרָט מֵרִים מֵעַל כָּל נֵס הוּא

וְכָל יָמָיו יוֹצֵר צִבְאוֹת חֲלֹם וּלְחֹם.

קוֹסְמוֹפּוֹלִיט בַּלֵּב, אָדָם לְלֹא מוֹלֶדֶת,

עַל אֶרֶץ אֲבוֹתָיו הוּא לֵהָרֵג נָכוֹן,

מַעְפִּיל וּמְטַפֵּס, אֵינוֹ יָכוֹל לָרֶדֶת

וְאִידֵיאָל חַיָּיו: דְּמוּת אַגָּדִית – שִׁמְשׁוֹן.

כֻּלָּנוֹ הֵן יוֹנְקִים מִתְּמוֹל, שִׁלְשֹׁם וְאֶמֶשׁ

וּנְחַפֵּשׂ מָשָׁל בְּמָה שֶׁכְּבָר הָיָה,

אוֹמְרִים לִי כִּי שִׁמְשׁוֹן – שְׂרִיד מִיתוֹס שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ,

קַרְנַיִם תַּלְתַּלָּיו וְעִוְרוֹנוֹ שְׁקִיעָה.

בֵּין אִם זֶה כָּךְ אוֹ לָאו, אַךְ אֶת שִׁמְשׁוֹן הֵמִיתוּ,

וְעֶצֶם קִיּוּמוֹ הוּא עַד הַיּוֹם חִידָה,

אַךְ לְעוֹלָם וָעֶד חָיֹה יִחְיֶה הַמִּיתוֹס,

גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת תִּפְעַל הָאַגָּדָה.

הִיסְטוֹרְיָה יוֹצְרִים אַנְשֵׁי מִדּוֹת וָמַעַשׂ

וְאַגָּדוֹת יוֹצְרִים חוֹלְמִים וְלוֹחֲמִים.

אוּלַי כָּל חַיֵּיהֶם עָמָל, יֵאוּשׁ וְכַעַשׂ,

אַךְ כָּךְ קָמוֹת אֻמּוֹת וּמִתְקַיְּמִים עַמִּים.

שָׁאוּל וְלֹא שִׁמְשׁוֹן יָצַר אֶת הַמַּמְלֶכֶת,

דָּוִד וְלֹא שִׁמְשׁוֹן הֵבִיס פְּלִשְׁתִּים בְּאוֹן,

אֲבָל שַׁרְשֶׁרֶת זוֹ – הִיא לֹא הָיְתָה נִמְשֶׁכֶת

לוּלֵא קָדְמָה לָהּ פֹּה גַּם אַגָּדַת שִׁמְשׁוֹן.