מַרְאֵה הַלַּיְלָה –

         בֵּית־תְּפִלָּה גָבוֹהַּ.

כּוֹכָבָיו

          קַרְנֵי זָהָב

               שֶׁל פָּמוֹטִים.

הָאִילָנוֹת

          פְּשׁוּטֵי־זְרוֹעוֹת:

                  חוֹטְאִים,

שֶׁרַחֲמֵי אֱלֹהַּ

          יְבַקְּשׁוּ לַתֹּהוּ.

הַחוֹף מַחֲרִישׁ.

          הוּא חֵיק־רֵעִים

פּוֹתֵחַ גַּם הַלַּיִל

          לִיהוּדִים רַבִּים

חַסְרֵי־שַׁלְוָה וּבַיִת.

וְהַדַּנּוּבָּה עֲכוּרָה

          מָרָה

            רַחֲבַת־יָדַיִם.

הִיא מְנַעֲנַעַת

          גּוּף סְפִינָה שְׁבוּרָה

וְנִשְׁכָּחָה, שֶׁדְּמוּת לָהּ כְּבַרְבּוּר־עֲנָק

אֲשֶׁר הוֹגֶה בַּמָּוֶת.

הַיְּהוּדִים שׁוֹתְקִים.

           יָמִים טוֹבִים, אַיָּם?

וּשְׁאֵלָה אַחַת טוֹרֶדֶת אֶת כֻּלָּם,

תּוֹבַעַת וְדוֹחֶקֶת:

            מַה לַּקְּטַנִּים נַגִּיד

אִם יְבַקְּשׁוּנוּ לֶחֶם?

הַיְּהוּדִים שׁוֹתְקִים. הָרַיְין נִבְלָע

מֵעֵבֶר לְהַרְרֵי־חשֶׁךְ

עִם כָּל אֲשֶׁר הָיָה יָקָר

            מִנַּחֲלָה,

עִם כָּל אֲשֶׁר הָיָה בּוֹ טַעַם אשֶׁר.

לֹא עוֹד יָשׁוּבוּ לִרְאוֹתָם.

              הַכֹּל נִגְמַר!

רַק לַיְלָה עוֹד נוֹתַר

           רַק לַיְלָה וּסְפִינָה

רַק יְהוּדִים וְהַנָּהָר.

יָבוֹא הַבֹּקֶר.

הַיְּהוּדִים יַפְלִיגוּ לְשַׁחֵר

כְּקַבְּצָנִים קְשֵׁי־יוֹם

            מְדֻכְדָּכִים

אַחֲרֵי כִּבְרַת מִפְרָץ שֶׁל מִבְטַחִים.

מַדּוּעַ מָאֲסוּ בָּהֶם?

מַדּוּעַ נִזְרְקוּ כִּבְנֵי־הֶפְקֵר?

הַיְּהוּדִים שׁוֹתְקִים

            הַלֵּיל שׁוֹתֵק.

אֵיךְ לְהָעִיר תִּקְוָה?

            אֵיךְ לְהַרְדִּים סָפֵק?

הָאִמָּהוֹת צוֹפוֹת חִנָּם

            לְיַד עֶזְרָה.

וְכִי נָדַם לֵב הָעוֹלָם?

            הַאִם נִרְדַּם?