בן גוריון קיבל במתנה מראש ממשלת בורמה עשרה טון אורז בתקופה שעמד להרכיב ממשלה.

לֹא סְתָם וְלֹא בִּכְדִי בְּבוּרְמָה, סִין וְהֹדוּ

מִילְיוֹנִים בְּנֵי אָדָם יֻלְּדוּ לַיְגִיעָה

וּמֵהַנֵץ חַמָּה שְׁחוֹחַ יַעֲמֹדוּ

טְבוּלֵי מֵי הַשְׁקָאָה וּרְחוּצֵי זֵעָה.

הָאֹרֶז, רַבּוֹתַי, הֵן לֹא דָּבָר קָטָן הוּא,

יֵשׁ בּוֹ חֶלְבּוֹן, שׁוּמָן, פַּחְמֵימָנִים לָרֹב,

וּלְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח הֲרֵי מַמָּשׁ כַּמָן הוּא

וְהֵמָּה מְבָרְכִים עַל טַעֲמוֹ כִּי טוֹב.

אַךְ לָנוּ, רַבּוֹתַי, אֵינוֹ חָשׁוּב הַטַּעַם,

וְלָנוּ הָעִקָּר עֶרְכּוֹ הַתְּזוּנָתִי

כִּי אֵין לִי כָּל סָפֵק: לְבֶן גֻּרְיוֹן הַפַּעַם

דְּרוּשִׁים הַרְבֵּה כֹּחוֹת לָעֵרֶב וְלַשְּׁתִי.

לָעֵרֶב וְלַשְּׁתִי, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה

לִשְׂמֹאל, יָמִין וָדָת… אָכֵן, דָּבָר לֹא קַל!

עוֹד לֹא אַחַת נִשְׁמַע נְאוּם חַד עִם סְטַקָּטוֹ

בְּטֶרֶם יְכוֹנֵן אֶצְלֵנוּ הַמִּמְשָׁל.

אֶשָּׂא עֵינַי, אֵיפוֹא, לְבוּרְמָה, סִין וְהֹדוּ,

אֶל צֶמַח מַטָּעִים מֻשְׁקֶה פַּלְגֵי זֵעָה

וְאֶל בּוּדְהָא הָאֵל אֶשְׁתַּחֲוֶה, אֶקֹּדָה,

אוּלַי מִמֶּנּוּ עוֹד תִּצְמַח הַיְשׁוּעָה.

בְּקֶצֶב וּמִשְׁקָל, בַּחֲרִיזָה וָחֹרֶז

וּבְקִידַת תּוֹדָה לְעֵבֶר הַמִּזְרָח,

נָשִׁירָה נָא רֵעִים, הַיּוֹם אֶת שִׁיר הָאֹרֶז

אֲשֶׁר אֶל בֶּן־גֻּרְיוֹן מִמַּר אוּ־נוּ נִשְׁלַח.