הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, עוֹלֶה הַיָּרֵחַ,

יָרֵחַ שׁוֹקֵעַ, הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה,

אָדָם נֶהֱנֶה וְאָדָם מִתְאַנֵּחַ

עַל צֶדֶק, עַל רֶשַׁע, עַל תֹּם, עַל עַוְלָה.

אָדָם מִתְעַנֵּג בְּלִבּוֹ עַל הַתְּכֵלֶת,

לוֹטֵשׁ זוּג עֵינַיִם עַל אֹדֶם שָׁנִי,

וְנָע מִיֵּאוּשׁ אֶל חוֹפֵי הַתּוֹחֶלֶת

וְזֶה הָאָדָם – אַתָּה וַאֲנִי.

וְיֵשׁ שֶׁרוּחוֹ יְגֵעָה וְשׁוֹקֶטֶת

וְיֵשׁ מַמְרִיאָה הִיא בְּגַעַשׁ אֶל עַל;

אֲנִי מִתְוַדֶּה: בִּמְתִיחוּת וּבְרֶטֶט

עוֹקֵב אָנֹכִי אַחֲרֵי “פֶסְטִיבָל”

זֶה חַג הֶהָמוֹן שֶׁבְּרֹב הַתִּפְאֶרֶת

עַתָּה נֶעֱרָךְ בְּמוֹסְקְוָה הַבִּירָה.

עוֹקֵב אָנֹכִי וְנַפְשִׁי לִי אוֹמֶרֶת:

אָכֵן, זֹאת הַפַּעַם אֵרַע מְאֹרָע.

וְהוּא לֹא נִקְבַּע לִי בְּנֵס וּבְדֶגֶל

אַף לֹא בְּאוֹרוֹת שֶׁל כִּכָּר אֲדֻמָּה.

לֹא לֵנִין, לֹא סְטָלִין, לֹא מַרְכְּס וְלֹא הֶגֶל,

לֹא הֵם מַרְטִיטִים בְּנַפְשִׁי הַנִּימָה.

אֵינִי מִתְרַשֵּׁם מִנְּאוּם ווֹרוֹשִׁילוֹב,

אֵינִי מַאֲמִין בִּדְבָרָיו שֶׁל חְרוּשְׁצ’וֹב.

לֹא הֵם יַעְזְרוּ לִי, לֹא הֵם לִי יוֹעִילוּ,

לֹא הֵם יַהַפְכוּ אֶת הָרֹע לְטוֹב.

כָּל אֵלֶּה קִשּׁוּט הֵם וְרַק פּוֹלִיטוּרָה,

כָּל אֵלֶּה אֵינָם אֶלָּא שֶׁטַח עֶלְיוֹן,

אֲבָל מִבַּעַד לְנִתוּחַ צֶנְזוּרָה

שׁוֹמֵעַ אֲנִי גַּם קוֹלוֹ שֶׁל הָמוֹן.

שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַנְחָתוֹ שֶׁל עַם נֶצַח,

רוֹאֶה הַדְּמָעוֹת בְּעֵינֵי יְהוּדִי,

מַרְגִּישׁ כִּי עֲדַיִן שׁוֹתֵת דָּם הַפֶּצַע,

כּוֹרֶה אֶת אָזְנִי וְשׁוֹמֵעַ הֵדִים.

הֵדִים שֶׁל כְּמִיהָה עֲצוּבָה לְמוֹלֶדֶת,

לַמְרוֹת הַשִּׁסוּי, הַשִּׁעְבּוּד, הַדִּכּוּי,

אָכֵן, לֹא בִּכְדִי הַמִּשְׁלַחַת רוֹקֶדֶת,

יֵשׁ תֹּכֶן נִסְתָּר בַּרִקּוּד הַגָּלוּי.

וְלִי עוֹד נִדְמֶה כִּי לַמְרוֹת הַחְרוּשְׁצוֹבִים,

הַסְּטָלִינִים־צָארִים, הַשּׁוֹט וְהַדָּם,

טַיְגָה אֱנוֹשִׁית הִיא סְבוּכָה, וּבָעֹבִי

עֲדַיִן רוֹמֵץ־מִסְתַּתֵּר הָאָדָם.

וְהוּא מֵאוּרָל עַד קַצְוֵי הוֹנוֹלוּלוּ

אֶחָד וְיָחִיד נֶאֱבָק וְלוֹחֵם,

דּוֹמֶה מִשְׁטָרִים אַדִּירִים לֹא יָכְלוּ לוֹ,

אֲבָל יוֹם יָבוֹא וְיוּכַל הוּא לָהֶם.

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ וְלָמָה

פָּנָיו הַלֵּאוֹת מִסִּבְלוֹת הֶעָמָל

צָפוֹת לְעֵינַי מֵעִמְקֵי פָּנוֹרָמָה

שֶׁשֵּׁם לָהּ נִתַּן: פֶסְטִיבָל.