לִוִּיתִי אֶתְכֶם. עָלִיתִי.
יָשַׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא
כְּפִי שֶׁיָּשַׁבְתִּי לִפְנֵיכֶם.
עַל הַשֻּׁלְחָן צַלָּחוֹת?
מַדּוּעַ רֵיקוֹת?
וּלְפֶתַע הֵטִיחָה בִּי
הַשִּׁכְחָה –
הִיא הוֹלֶכֶת וּמְפָרֶטֶת
פְּרָט זֶה וְאַחַר עוֹד וְעוֹד
בַּבֹּקֶר
וְחוֹבֶטֶת כְּחֶבֶט הַחֵטְא.
הַאִם זֹאת הַזִּקְנָה?
הַבּוּשָׁה.
כְּדִמְעָה אַחַת וִיחִידָה
בְּכָל מְלוֹא הָעַיִן.
גְּדוֹתֶיהָ עַזִּים
לֹא נִתְפָּסִים.
הַאִם כָּזֹאת הַזִּקְנָה?
לֹא מְסַפֶּרֶת עַל עַצְמָהּ
רַק פְּעָמִים עַל שְׂפָתֶיהָ
חִיּוּךְ כְּאָשֵׁם
נָבוֹךְ עַד צְבִיטַת הַלֵּב
וַאֲנִי?
אֵי הֵיכָן אֲנִי?
בֵּין שִׁכְחָה אַחַת לְזוֹ
הַבָּאָה כְּבֵין הַקִּיר לְבֵין
הַתְּמוּנָה הַתְּלוּיָה עָלָיו.
נִכְפָּלִים הַמַּרְאֶה וְהַקּוֹל
הַמַּגִּיעַ
וַאֲנִי שׁוּב בֵּינֵיהֶם
אַךְ וְרַק בֵּינֵיהֶם.
בֵּין הַהֵד וְהַבָּבוּאָה.
בֵּין הַמָּקוֹר, הַשֹּׁרֶשׁ –
וְהַשְּׁתִיקָה.
כֵּן, כָּזֹאת. הַזִּקְנָה.
בת־מרים ואמה