יש צורך לומר דבר של הערכה לשר החינוך והתרבות. נושא הכדורגל בוודאי איננו הנושא שהוא או כל שר אחר, כל מי שהכתיבה עניינו, היה בוחר לעסוק בו בימים אלה. אך משנתגלה מקום זה כמוּרסה חברתית – קיבל השר את האתגר וכל מהלכיו עד כה מעידם על רגישות ציבורית חריפה ועל עמידה תקיפה על עקרונות.
זו עיקשות הרואה בתחום המוסר הציבורי קלות כחמוּרות – וחמוּרות כראויות לעונש; זו העיקשות שאיננה נושאת־פנים לפלג או לזרם, לוותק־עסקנים ולעלילות־עברם ואפילו לא לקבוצה גדולה של מצביעים־בכוח המטילה, בדרך כלל, אימתה על כל נבחר.
אגב, שום אסון לא יקרה אם במהלכה של פעולת החיטוי ייספו גם כמה צדיקים עם רשע. ככלות הכל, איש אינו מכרית מטה־לחמם ואינו מקפח אפשרויות אחרות למעמד ציבורי. בשעה זאת החיטוי צריך להיות כולל ובבוא הזמן יוכלו הצדיקים לבוא שוב בשער – הכדורגל, כמובן.
מכל מקום: הדבר ששר החינוך והתרבות עושה אותו עכשיו הוא מעשה חינוכי מובהק והוא ראוי לתמיכת חוגים, שעניינם בבריאותה הנפשית של החברה, איננו נופל מעניינם בבריאות גופה.
כאשר תנוּכש חלקה זאת – שבה מעורבים אלפי נוער – אפשר יהיה אולי להביאה כמופת לדרך שבה יש ללכת גם בחלקות אחרות שאינן מיוחדות לנוער בלבד. אין שליח־ציבור יכול לאחל לעצמו זכות גדולה מזו.
21 באוגוסט 1971