נעים היה לקרוא כי גם הבחירה החשאית, שהיתה לפני זמן־מה במחוז מפלגת העבודה בתל־אביב, לא זו בלבד שלא פסחה על אחד מוותיקי התנועה בעל זכויות בחיי הציבור אלא אף השכילה להעניק לו מקום יאה בין מועמדי המערך לבחירות לעיריית תל־אביב. זאב ויינר ראוי גם ראוי לכך. אם גם תושבי תל־אביב האחרים ילכו בעקבות הבחירה במחוז המפלגתי – תזכה העיר מחדש באחד מנאמני פרנסיה.

מגילת־הזכויות של ויינר ארוכה, אך עיקרית ומרכזית בה הדאגה לאדם במצוקה וההתמכרות להבטחת רווחתם של הקשיש והזקן. והוא לכל אלה אחיעזר ואחיסמך.

מפעלי משען" – בתי־האבות ובתים לנוער ושלוחות רבות ומגוונות אחרות של עזרה לחסרי משען – הם עדות לדמיון, לשקידה, לנאמנות.

יש לזכור כי זאב ויינר החל לגלות עניין ודאגה לאדם הקשיש כבר לפני ארבעים שנה בקירוב – והוא עצמו עדיין בשנות העשרים לחייו. כבר אז גילה “בינה לעתים” –הבנה לצוֹרכי האדם בעת זקנה ובעת פרישה מן העבודה. בינה וחסד – כפי שהיה נוהג דוד רמז ז"ל להגדיר צירופן של תכונות טובות אלו.

חברים הזוכרים את ביתו של זאב ויינר בחוץ־לארץ – את הבית ואת “וולף” (הוא זאב), שהיה כמו רֵע ואב לכל החלוצים שנאספו להכשרה בעירו – יעידו כי תכונה נפלאה זו של דאגה לחבר היא משוֹרשי נפשו של אדם שהתנועה החלוצית ורבים כל־כך מחבריה חייבים לו כה הרבה.

טוב היה איפוא להיווכח כי גם דור צעיר במפלגה, בבואו לבחור, יודע לחלוק אמון למי שראוי לכך, גם אם יש בו, בנבחר, פגם שאין לוֹ תקנה: היותו ותיק ונאמן, ומעל לכל – נושא משא שליחותו בענווה אמיתי של משרת הציבור.

6 בנובמבר 1978