אי אפשר לקבול על התפוגגות כוח־ההמצאה של הישראלי. משעה שהמדינה וקברניטיה גמרו אומר שההימור הוא אם־כל־חי והבורסה – מכורתו, לא חדל הדמיון המהמר לעבוד. אין איש נחפז היום לעבודת־האדמה, אבל איש אינו מתעצל לחרוש באפו את האדמה – כדבר הפולקלור – כדי להמציא הימור חדש. בסך־הכל הולכת מדינת ישראל ומשלימה תמונת עצמה: מדינה רוחשת הימורים – והבנקים לה חומה מימינה ומשמאלה. כן. עם תנועת־הפועלים כמעט בראש. חומה ומגדל של התקופה. ובצריח: פיס.

ההמצאה האחרונה: “חי־גד”. לא מזל מתארך, ממשך תוחלת ומחלה לב, רק מזל חיש. איך אומר שאר־רוחו של פייטן הרדיו: קנית – זכית. אינסטנט. כמוקפה־נמס. כמו מרק־אוסם. נוטלים גדא, מערבבים אותו בכמה לירות רותחות – והרי נזיר מהביל שת תועפות. ויהיו כל הפסוקים על יגיע־כפיים, במשל או בא.ד. גורדון, כפרת פתק־גורל אחד המעלה מיליון. הרצל כפול הרבה. ציונות מאסיבית. עם הרבה־הרבה הרצלים מזוקנים.

הרבה טענות לנו לידידתנו שולמית אלוני. אך אם גרמה היא – ולא שום נציג של המערך – כי ההצעה תורד מסדר־יומה של הכנסת וכי הפיכת ישראל למונקו תיעצר מעט – הרי היא קרובה למשנתם של י.ח. ברנר וא.ד. גורדון לא פחות מרבים המגלגלים בשמם. לא הצבענו בעדה בשעתה. אך טוב שדאגו לכך אחרים.

29 בדצמבר 1978