נודה על האמת: לא שמענו עד כה הרבה על “המרכז למורשת היהדות על שם פנחס ספיר”. בימינו, אם אין אתה שומע הרבה על מוסד ציבורי עדיין אין פירוש הדבר שאינו פעיל. הפירוש הסביר יותר הוא כי משהו אינו כשורה עם יחסי־הציבור שלו וכי לא קבע בשערו פעמונים. הלוח המאלף והנאה לשנת תשמ"א, שהגיע השבוע מן המרכז למורשת היהדות, מאשש את הפירוש השני.

קודם לא: המרכז עצמו. מסתבר כי עוד בטרם לחש ראש־הממשלה באוֹזני כל האומות את הסוד הכמוס על כוונתו להעביר לשכתו לעיר העתיקה – כבר קדמוהו אחרים. לא בלחישת הסוד – בתקיעת יתד. “המרכז למורשה” נטוע בתוך העיר העתיקה והוא רוחש – כמסתבר מן המסופר בלוח – פעילות חינוכית מגוּונה בעל־פה ובכתב, לצעירים ולבוגרים, בשחריות ובלילות־שימורים – לקיים “והגית בהם וכו'”. ובאמת, אם מרכז המורשה, בין חומות ירושלים? המורה בין חומות ירושלים?

אלא שעיקר שורותינו מכוון ללוח. בשמונה יריעות, ערוכות בטעם מעודן, כמו נדחסה אנציקלופדיה־קטנה על חגי ישראל ומועדיו – נתונים היסטוריים, מנהגים ומסורות של עדות, מכתמים ולוח שימושי מאיר־עיניים, טוב לתלמידי־חכמים ולהדיוטות, לעקרות־הבית ולצאצאים, לספרדים ולאשכנזים. רצונך: אפילו לאפיקורסים. שהרי אין זה מן הנמנע כי אחת לשנה יזדקק גם אדם שאינו־דתי למידע בעניין כה מוזר, כמו: מהי, למשל" פרשת השבוע בימים שחל בהם 1 במאי, או איזה נר במניין נרות־החנוכה הדליקו החשמונאים בחג־ההסתדרות – וכיוצא באלה חפיפות של מועדים.

הרב מנחם הכהן עזר לנו בכל אלה ובנוסף לכך משוך על הלוח טעם־אמנותי שאפילו הזרם הסוריאליסטי אינו נעדר ממנו. ואכן, אם הדברים אמורים בעניינים מֶטפיסיים כמו בריאת־העולם מתוך התוהו – גם הגוון הסוריאליסטי בציור משתלב בדברים בהרמוניה גמורה.

כן. הרב מנחם הכהן, הסמבטיון הרוחני והציבורי הזה. ססגון של פעילות ברוכה. אחיסמך לרבים. הוא ורעייתו – בת־תורה מופלגת בזכות עצמה – פועלים כמו טנדוּ חינוכי־תורני, מלקטים ומחברים ומוציאים לאור ומעשירים ספרייתנו בחיבורים המכוּונים אל מרכז המטרה: להביא אל הבית היהודי פנינים של מסורת ישראל בקונכיה שובת־לב.

בקיצור: נטע־נעמנים מצד עצמו וגם פרח יפה על מצבתו של פנחס ספיר, זכרו לברכה – האיש והשר שגזע המסורת היהודית שבתוך דמותו כמו כוּסה על־ידי צמרות הפיתוח והבניין ששלח לכל עבריה של ארץ־ישראל.

אגב: מדוע לא ינסו אנשי החינוך של תנועת־העבודה לחבר דבר דומה – חינוכי, שימושי, מרוכז ושובה־עין – גם בתחום הקרוי “ערכים חברתיים” של התנועה החלוצית שהיתה?

19 באוגוסט 1980