כאשר שאל נשיא המדינה זלמן שזר בלשכתו את רעייתו של לואי סטולברג, מנהיג יהודי נודע מארצות־הברית, מה מוצאה בטרם הגיעה לארצות־הברית – כמו נבוכה הנשאלת: עיירה לא ידועה ואינה רוצה להלאות בה את הנשיא – בכל זאת, מה שם העיירה? – בוריסוב, ענתה הגברת סטולברג, שעזבה את העיירה בגיל רך מאוד עם הוריה שהיגרו לאמריקה. – בוריסוב? ליד מינסק? על נהר באראזנה? זו העיירה שהיה בה בית־חרושת גדול לגפרורים ושבה היה ה"בונד" פעיל מאוד ושם אחד ממנהיגיו – גרינברג, וממנה בא פרופסור תומרקין, אותו תומרקין עצמו שהתגורר אחר כך בצרפת, והיתה בעיר אחת השביתות הראשונות של פועלים יהודים באותו בית־חרושת־לגפרורים עצמו, ואיזו קהילה יהודית מפוארה! כמדומה; עשרת אלפי יהודים – לא כילה הנשיא דבריו לעיני הזוג מארצות־הברית והמלווה כמו קמה העיירה בוריסוב חיה ונושמת, על רחובותיה, בתיה הנכנסים זה בתוך זה, יהודיה, פועליה ומאבקיה הסוציאליים.

אחר כך קלחה השיחה עם לואיר סטולברג עצמו בעניינים העומדים ברומה של תנועת הפועלים האמריקאית, בענייני העם והמדינה.

דו־שיח בעת לחיצת־יד של פרידה:

– המותר לשאול מתי היה כבוד הנשיא בפעם האחרונה בבוריסוב?

– מעולם לא.

– והוא העמיד לפנינו את העיירה כאילו אך עזב אותה?

– היו יהודים בבוריסוב. ויהודי צריך לדעת.