לזכרם של גוסטאב לנדאואר ושאר נביאי ישראל שנשאו דברינו לגויים ונפלו בידי מרצחים.
בָּרוּךְ הָאוֹמֵר: עוֹד יָאִיר יוֹם חָדָשׁ!
עֵת עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ יִטְבְּעוּ בְּמוֹ אֹפֶל;
וְאִם כִּי סָמִי מִכָּאן כָּל נְבוּאָה,
וְאַף כָּל תִּינוֹק בְּעַרְשׂוֹ זֹאת יֵדַע,
כִּי סוֹף זֶה הַלַּיְלָה הַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח, –
אַשְׁרֵי הַמְנַבֵּא בַּלַּיְלָה לָאוֹר,
כִּי יוֹם הוּא זוֹרֵעַ, וְהוּא הַלַּפִּיד…
וּבָרוּךְ הַזּוֹרֵעַ פְּרָחִים בַּשְּׁמָמָה,
עֵת חֹרֶף מַגְבִּיר חֵילָיו מִסָּבִיב;
אַשְׁרֵי לְבָבוֹ מִתְרוֹנֵן כָּאָבִיב
וּמַדְבִּיק אֶת אֶחָיו בְּקַדַּחַת הַגִּיל
עֵת קֹר יַרְחֵי שְׁבָט מְחַלְחֵל בַּשָּׂדוֹת;
וְאִם כִּי גְזֵרָה הִיא, סְמוּיָה וְעַזָּה,
וּמַכְרִיז עַל כָּרְחוֹ הַבִּלְבֵּל הָעַלִּיז
אֶת בְּשׂוֹרַת הַשָּׂשׂוֹן הַכְּלוּאָה בִּלְבָבוֹ, –
שִׂמְחָתוֹ לֹא תִּגְוַע בְּלֹא זֶרַע בַּיְּקוּם,
וּמֵחוֹף עֲדֵי חוֹף תְּצַלְצֵל שִׁירָתוֹ
וְהֵדָהּ יְהַדֵּר עֲדֵי עַד…
אַךְ בָּרוּךְ מִכֻּלָּם הַמְהַלֵּךְ בַּשְּׁוָקִים,
בְּחָם־יוֹם, בִּלְהֹט שֶׁמֶשׁ, בְּדֹחַק הָמוֹן,
וּמְחַזֵּק כָּל כּוֹשֵׁל, וְזוֹקֵף רֹאשׁ כָּפוּף,
וּמְאַמֵּץ הָעוֹמְסִים לְבֵנָה לַבִּנְיָן;
יְנַחֵם כָּל כְּבוּל־יִסּוּרִים־אֶל־עַרְשׂוֹ,
יְאַשֵּׁר הֶחָמוֹץ, דִּין עָלוּב יְיַשֵּׁר,
יָרִיב אַלְמָנָה, וּלְיָתוֹם יִלָּחֵם,
וְיָבִיא לַמִּשְׁפָּט אֶת חַיַּת־הָאָדָם.
וְאַף אִם תִּדְבַּק בּוֹ חֶלְאַת הַשְּׁוָקִים
וְרֻקָּם מַלְעִיגִים בּוֹ יִירָקוּ, –
אַשְׁרָיו וְאַשְׁרָיו, הוּא בָּרוּךְ מִכֻּלָּם,
לֹא לָרִיק יְלָדַתּוּ אִמּוֹ!
כִּי כְּקֶרֶן הָאוֹר הַבּוֹקְעָה רִאשׁוֹנָה
בְּמוֹ־אֹפֶל יַפְצִיעַ דְּבָרוֹ,
כִּנְשִׁיבַת אֲבִיבִים יְבַשֵּׂר הֶבֶל פִּיו
גְּאֻלָּה לְדוֹרוֹת הֶעָתִיד.