לוגו
לֵיל "כֵּן וָלֹא"
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

לַיְלָה שֶׁל סְתָו, לֵיל חֶסֶד, טָמִיר וּמְלֵא רְנָנָה,

לֵיל חָשְׁוָן רָחִים וְחָמִים, שֶׁעָטָה כְּטַלִּית שֶׁל תְּכֵלֶת

אֶת גִּבְעוֹת וּשְׁכוּנוֹת יְרוּשְׁלֵם. מִדְרָכוֹת־וְגִדְרוֹת־כָּל־גַּנָּה

רָחֲשׁוּ מִשִּׁירַת הַצְּרָצַר, לֵיל־קַל־רֹאשׁ כְּהֶבֶל־פִּי־יֶלֶד.

בְּלֵילוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה טוֹבְעִים הַנִּסִּים עֲקֵבָם הַעֲמֵק

וְטָבוֹעַ בִּנְתִיב עַם־עוֹלָם, הָעוֹזֵב בּוֹר גָּלוּת אֲפֵלָה

וּמְטַפֵּס וְעוֹלֶה אֶל רֻכְסֵי הַמִּזְרָח הַזּוֹהֵר, הַסּוֹמֵק.


הָהּ, לַיְלָה כְּלִיל־הָרָזִים, לַיְלָה הֲרֵה־הִתְגַּלּוּת,

בּוֹ הִקְשִׁיבָה כָּל אֹזֶן נִרְכֶּנֶת אֶל עֵבֶר פִּי הַמַּקְלֵט,

כָּל אֵבֶר בַּגּוּף הָפַךְ אֹזֶן, כָּל וָרִיד וְכָל גִיד וּבָלוּט,

לְהַקְשִׁיב וְלִמְנוֹת כָּל “יֵיס”, לִרְעֹד לְצִלְצוּל כָּל “נוֹ”;

הָרוּחוֹת עָצְרוּ נְשִׁימָה, אֶרְאֵלִים וּמְצוּקִים נִשְׁתַּתְּקוּ

צַפּוֹת מַה יֹּאמַר לֵיק סַקְסֶס, מַה יַּגִּידוּ יוֹשְׁבֵי אַרְמוֹנוֹ:

הֲיִגְבַּר הַ“כֵּן עַל הַ”לֹּא" אוֹ חָלִילָה יִשְׁווּ בְּתֵיקוּ?


מָה אָרְכוּ רִגְעֵי צִפִּיָּה! אַךְ הַלַּיְלָה נָסַךְ אֶת צָרְיוֹ;

עָנָן לֹא עָכַר אֶת הַתְּכֵלֶת, אֵין נִיד בֵּין עַנְפֵי הֶחָבוּשׁ,

שֶׁעָלָיו עוֹד עָמְדוּ בְּיַרְקָם אִם כִּי כְּבָר הִתְנַצֵּל אֶת פִּרְיוֹ;

רַק צְרָצַר מַחֲרֶה וּמַמְשִׁיךְ בְּשִׁירוֹ בֶּחָצֵר הַפָּלוּשׁ,

מָשׁוּל לְבָחוּר יְשִׁיבָה שֶׁאֵחֵר בְּשִׁירַת תְּהִלִּים

וּפִיו הַמְמַלֵּל בִּתְנוּמָה עוֹד מַמְשִׁיךְ “לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִים”

וְהֶמְשֵׁךְ שִׁירָתוֹ נִבְלְעָה בֵּין קִמְטֵי הַגְּוִילִים הַבָּלִים.

וּפִתְאֹם נִתְרַחֵשׁ הַמַּקְלֵט, קוֹלוֹת מְבַשְּׂרִים וְאוֹמְרִים,

בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הַתֵּבֵל, כִּי נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּמַּעֲרָב

לְיַסֵּד מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, שִׂים קֵץ לִנְדוּדָיו הַמָּרִים

שֶׁל עָם מְמֻשָּׁךְ וּמְמֹרָט, תֵּת מוֹלֶדֶת לְשֶׂה־פְּזוּרָיו

וּמִקְלָט לִפְלִיטָיו, לְרַגְלָיו אֲדָמָה וּלְרֹאשׁוֹ אוֹר חַמָּה;

הַרְנִינוּ, שִׂמְחוּ גְאוּלִים כִּי קֵץ הַתְּלָאוֹת כְּבָר קָרֵב –

כֹּה בִּשְּׂרוּ מִמֶּרְחָק הַלּוֹעֵז בִּשְׂפַת הָעִבְרִית הַתַּמָּה.


בִּשְּׂרוּ גַּם בִּלְשׁוֹן עֲרָבִים, בְּחֵרוּק וּבְחֵמָה עֲצוּרָה,

אַךְ לָהּ לֹא הִקְשִׁיב בֶּן־בְּרִית, כִּי הַחוּצָה דְחָפוֹ לְבָבוֹ;

כִּי בְּכָל הַשְּׁכוּנוֹת שָׁם נִטְּשׁוּ מִשְׁכְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, הַבְּשׂוֹרָה

מָשְׁכָה כָּל לֵבָב אֶל הָרְחוֹב, לְחַלֵּק שִׂמְחָתוֹ עִם קְרוֹבוֹ

וּרְחוֹקוֹ, הִתְנַשְּׁקוּ יְדִידִים וְזָרִים, הָאַחְוָה שִׂגְשְׁגָה בַּלְּבָבוֹת,

כְּלֵי־רֶכֶב, אֶשְׁכּוֹלוֹת־נְעָרִים, עָבְרוּ חוֹגְגִים, וְשִׁיר

“דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי־חַי־וְקַיָּם” בָּרְחוֹבוֹת…

ירושלים, תש"ח