בּוֹא־נָא, יַלְדִּי! הַלֵּיל יַאֲפִיל

מְדוּרוֹת הַחַיִּים וּמוֹקְדֵי מַכְאוֹבָם;

בְּבוֹר שַׁאֲנָן, בְּלִי קוֹל וּבְלִי צְלִיל

תָּנוּחַ שָׁלֵו לְעוֹלָם!

סָבִיב הָעוֹלָם יִסְתַּחְרֵר, יִתְמוֹטֵט

בְּסוּפוֹת־מִלְחָמָה־וְאָבְדָן,

רַק אַתָּה – הָאָחוּז בִּשְׁנַת־מָוֶת קוֹפֵאת –

לֹא תֵדַע יִסּוּרִים וְחֻרְבָּן.

בַּקֶּבֶר דּוּמָם תִּשְׁכַּב לְלֹא נִיד

תּוֹךְ לֵיל־נְצָחִים זֶה אָפֵל.

רַק גֶּשֶׁם־אָבִיב רְגָבֶיךָ יַרְעִיד,

בִּרְנָנָה עֲלֵיהֶם יְצַלְצֵל…

בלילה הראשון לנפילת אפרים אחיו.