נוֹדֵד עוֹלָם אֲנִי וְעַל שְׁמָרַי אֶקְפָּא,

כִּי רַק נַפְשִׁי תִּדֹּד – גּוּפִי חוֹבֵב עַצְלוּת,

אֵין דִּמְיוֹנִי זָקוּק לְרֶגֶל וְאָבָק,

כִּי דַּי לוֹ חֲלִיפוֹת בַּחֶלֶד וּמְלוֹאוֹ!

תָּלוּי בְּתוֹךְ עַרְסָל בֵּין רַכָּבוֹת עָבִים,

אֶרְאֶה תַּחְתַּי תְּנוּעָה, תְּשׁוּאוֹת הָמוֹן חוֹגֵג,

נְהִי קְרָבוֹת, רִקּוּד סְבִיב עֵגֶל הַזָּהָב,

מְחוֹל שְׁקָרִים, נִבְזוּת וְהַצְלָחַת עוֹלָם.

כַּסְפִּית הֵם הַחַיִּים, – אֵיתָן מְלֵא תְּנוּעָה,

הַנֹּגַהּ הוּא בַּחוּץ – וְרַעַל מִבִּפְנִים,

אַל תְּנַסֶּה לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ־תּוֹךְ הַכַּדּוּר,

כִּי אֵם תִּמְעַךְ גָּלָל, יַהֲפֹךְ הֲמוֹן גְּלָלִים.

עַל כֵּן אָנִיחַ־נָא לַחֶלֶד אֶת דַּרְכּוֹ

וּמִמְּכוֹנִי אַשְׁקִיף לִמְחוֹל חֲלִיפוֹתָיו,

כָּל עשֶׁר הָעוֹלָם אֶשְׂבַּע כְּמוֹ נוֹדֵד

בַּנֶּפֶשׁ, וּלְגוּפִי גַּם טוֹב עֲלֵי שְׁמָרָיו…