נוּמָה, בְּנִי, יְשַׁן מַחֲמַדִּי,
קְטִינָא בֵּן חֵלֵכָה;
הִתְנַמְנֵמָה עֲלֵי שָׁדִי
תִּמְתַּק הַחֲשֵׁכָה.
צֵל אֶל צֵל מַבִּיעַ אֹמֶר,
וְזָוִית אֶל פִּנָּה;
יוֹם פָּנָה כְּצֵל הַתֹּמֶר,
לַיְלָה, שְׁנָת לִקְטִינָא.
אִתְּךָ הָלְכָה שֶׁמֶשׁ לִישׁוֹן
אֶל רֻכְסֵי הֲרָרִים,
וּכְשֶׁתִּשְׁמַע קוֹל תּוֹר רִאשׁוֹן
אִתְּךָ רֹאשָׁהּ תָּרִים.
אָז יִתְמַלֵּא אוֹר הַחֶלֶד,
וְכֹחֲךָ יֶחֱלַף,
שֶׁמֶשׁ תָּבִיא שַׁי לַיֶּלֶד
קַנְקַן מָלֵא חָלָב.
קְטִינָא יִשְׁתְּ חֲלֵב צַפְרִירִים,
וְיִשְׂגַּב בָּאוֹרָה,
וּכְשֶׁיִּגְדַּל עִם הַצְּעִירִים
יְרַקֵּד אָז הוֹרָה.
ירושלים. סיון – תרפ"ז
נכתב בהברה אשכנזית