[זולת]

אֹמַר לְצָפוֹן: תְּנִי / חֵילִי וְצִבְאוֹתָי!

תֵּימָן, שְׂאִי אֶת בְּנִי / לִשְׁכֹּן בְּחַצְרוֹתָי!

וִימִין יְיָ, בְּנִי / בֵּיתִי וְחוֹמוֹתָי!'

יַעְלֶה וְיָבוֹא בְעִיר / עָנִי וְרוֹכֵב בְּעִיר,

וַאְנִי בְתוֹךְ הַדְּבִיר / אָבוֹא בְכִנּוֹר וְשִׁיר

לַעְבֹד עֲבוֹדָתִי.

בָּאוּ יְמֵי גִיל וְלֹא / יִכְלוּ יְמֵי עוֹלָם,

יִהְיוּ יְגוֹנִים כְּלֹא / הָיוּ וְכָל חֵילָם,

כִּי מִשְׁכְּנוֹת אָהֳלוֹ / יִבְנֶה עֲלֵי תִלָּם

הָדוּר, אֲשֶׁר נָעֳמוֹ / נֹפֶת וּמָן נָאֳמוֹ,

נוֹרָא וּפֶלִאי שְׁמוֹ; / יַעְשֶׂה לְהַפְלִיא כְּמוֹ

תִּשְׁבִּי וְאֶפְרָתִי.

'רַעְיָה, צְאִי מִשְּׁבִי / לִצְבִי וְלַעְטֶרֶת,

כִּימֵי נְעוּרִים שְׁבִי / בִּיקָר וְתִפְאֶרֶת,

כִּצְבִי לְאֶרֶץ צְבִי / שׁוּבִי, מְפֻזֶּרֶת.'

יִגְדַּל כְּבוֹד אַחֲרִית, / יִדַּל מְחַלֵּל בְּרִית,

כִּי יַאֲרִיךְ מַעֲנִית / יִקַּח בְּיָדוֹ חֲנִית –

וַאְנִי תְפִלָּתִי.

מַחֲסִי, כְּאֵב מַחֲצִי / רַפֵּא, תְּרַפֵּא חִיל,

הָסֵר חֲמַת לוֹחֲצִי / יֵשׁ אוֹהֲבִי הַנְחִיל,

כִּי מוֹעֲדִים וַחֲצִי / מוֹעֵד פְּדוּת אוֹחִיל;

קוֹרֵא בְשִׁמְךָ עֲנֵה, / גָּדֵר הֲרַסְתּוֹ בְּנֵה,

עֵדֶר מְכַרְתּוֹ קְנֵה, / חֶדֶר נְטַשְׁתּוֹ חֲנֵה,

חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי.