נַעַר אַדְמוֹנִי וִיפֵה־עֵינַיִם,

עַז וְצַח וְזַךְ כִּתְכוֹל־שָׁמַיִם,

אֶל מוּל עֲנָק נִצַּב, מוּל שִׁרְיוֹן־קַשְׂקֶשֶׂת

לְמוּד קְרָבוֹת מֻקַּף צִנָּה וָקֶשֶׁת.

נוֹשָׁן הַמַּעֲשֶׂה אַךְ עֹז בּוֹ מְרַטֵּט:

גְּבוּרת אֵין־נֶשֶׁק־לוֹ בִּפְנֵי רָשָׁע עוֹמֵד;

רַק נַעַר קָט בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהָיו

מוּל צַר עָרִיץ יִבְטַח בְּכֹחוֹ רָב!

אָכֵן, דָּוִד הַנַּעַר, עָלֵינוּ שׁוּב נִגְלֵיתָ,

בְּאֹפֶל לֵיל בְּשֶׁקֶט אֶת יַלְקוּטְךָ מִלֵּאתָ,

וְשׁוּב בְּאוֹן תּוֹפַע וְאֵין יָדְךָ רוֹעֶדֶת,

וְשׁוּב תִּשֹּׁם תֵּבֵל, כִּי קוֹם תָּקוּם מוֹלֶדֶת!