הַחֵץ יְרוּ! אֵין אִישׁ אִתִּי.

מַה יָּדַעְתִּי: לֹא יַחֲטִיא!

אֵין לִי רֹמַח, אֵין צִנָּה,

לֹא אֶשָּׂא גַם בְּכִי־תְחִנָּה.

דֹּם חָשׂוּף נִצָּב לִבִּי –

לְעוֹלָה אוֹתוֹ אָבִיא.

יְרוּ־הַחֵץ, חֵץ אֶרֶס מַר,

בּוֹ הָרְגַּלְתִּי זֶה מִכְּבָר;

אֵת לִבִּי יִמְצָא מִיָּד,

כִּי יִרְחַב – כָּל חֵץ הוּא צָד.

הַיְרִיתֶם? הוֹ, רַב תּוֹדוֹת –

עַתָּה יִפְרֹץ שִׁיר עַז מְאֹד!…