בְּשֶׁבַע בָּעֶרֶב הָיְתָה דְמָמָה;

בְּשֶׁבַע בָּעֶרֶב תִּקְתֵּק הַשָּׁעוֹן.

מַדּוּעַ אֵין אִישׁ פֹּה עוֹמֵד בַּפִּנָּה? –

חִכָּה דֹם הַצְּרִיף וְתָמַהּ הָאַלּוֹן!

מַדּוּעַ לֹא בָאָה עַלְמָה בַיְשָׁנִית

וְעֶלֶם מַדּוּעַ לֹא בָא?

מַדּוּעַ יֵשׁ רֶגַע שֶׁבּוֹ נִפְרָדִים

הַשְּׁנַיִם בְּאֶפֶס תִּקְוָה?…

נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ אָז גַּם שִׂיחַ, נִעְנַע

וּמָשַׁךְ בִּזְקָנוֹ הַלָּבָן: "הֵן צְמוּדִים

פֹּה הָיוּ לְיָדִי – בְּחַיַּי! –

חֲבוּקִים פֹּה הָיוּ הֵם עוֹמְדִים".

“כֵּן, תָּמִיד בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית הַיָּפָה”,

הוֹסִיף גַּם זָמִיר מֵאָמִיר,

"נִגַּנְתִּי וְשַׁרְתִּי שִׁירַי אָז לָהֶם –

אַךְ הֵמָּה – הוֹ, הַס מִלְּהַזְכִּיר!…"

“שָׁמַעְתִּי”, רִכֵּל אָז הַצְּרִיף הַיַּדְעָן:

“הֵם רָבוּ מְאֹד בֵּינוֹתָם!”

“לֹא נָכוֹן! שְׁתֹק, זָקֵן!” זָעַק פֶּרַח קָטָן,

“אֵיךְ תָּעֵז כֹּה לִהְיוֹת מְטֻמְטָם!”

"לֹא תָבִין בְּאַהֲבָה אַף כִּמְלֹא הַנִּימָה,

אֵיךְ תָּבִין הַמְּרִיבָה בְּשֶׁל מָה?

דַּע כִּי הָרִיב הוּא עֲבוֹת נֶאֱמָנָה

לְאַהֲבָה אֲמִתִּית וְחַמָּה!"

נתחבר יחד עם מנגינה.