כָּכָה יִקְרָא הָעֲרָבִי,
כָּכָה יִקְרָא הַמּוּאֶדִּ’ין2,
יָעִיז חֵילוֹ הַמַּאֲמִינִים:
“אַל צַ’לָּה וְאַל צַ’לָּה!..”
סוֹבֵב, סוֹבֵב הַמּוּאֶדִּ’ין
מוּל קִיר נָבִיא יִשּׂא פָנִים,
עוֹשֶׂה קִידָה מוּל עִיר מַכֶּה3;
בֹּקֶר, עֶרֶב, צָהֳרָיִם,
לַיְלָה, עִם אַשְׁמוּרוֹת שַׁחַר
יִקְרָא יַזְעֵק הַמּוּאֶדִּ’ין
מִן הַמִּגְדָּל, מִן הַמִּגְדָּל
אֶת מַאֲמִינֵי הָאִשְׂלָם 4.
כָּכה צִוָּה פִּי מֻחַמַּד,
כָּכה פָּקַד פִּי אַלְלָה 5:
לֹא בַקֶּרֶן, לֹא בַפַּעֲמוֹן,
רַק בִּגְרוֹנוֹ הַמּוֹאֶדּ’ין
יָעִיז חֵילוֹ המַּאֲמִינִים:
אַל-צַ’לָּה וְאַל-צַ’לָּה!..
יוֹם יוׂם יֵצְאוּ יִתְרֶחָצוּפְּעָמִים חָמֵשׁ, חָמֵשׁ תְּפִלּוֹת;
בְּיוֹם שַׁבַּתָּם, יוֹם הַשּׁשּׁי,
יוֹסִיפוּ רַחֲצָה וְיִלְבָּשׁוּ
לָפֶה6 לְבָנָה, לָפֶה יְרוֹקָה,
קַפֵּל שַׁרְבּוּל, רַחֵץ זְרוֹעַ,
רַחֵץ יָד וְגַם רַגְלָיִם.
כִּי יִטְהָרוּ, עֲלוֹת יֶחְפָּזּוּן
אֶל הַר הַבַּיִת, הָעֲזָרָה,
אֶל הַמִּסְגָּד, מִסְגַּד-עוֹמָר7,
אֶל הַתְּפִלָה, בֵּיתָה אַקְצָ’ה8, –
וּמֵעַל גַּ’מֶּע9, הַמּוּאֶדִּ’ין
מְסַלְסֵל קוֹל “אַל צֵ’לָּה!..”
הִנֵּה שָׁקְעָה, שָׁקְעָה שֶׁמֶשׁ:
פַּסֵּי תוֹלָע בְּרָמַת מִצְפָּה,
עַטְרוֹת זָהָב בִּמְרוֹם צוֹפִים;
הִנֵּה כְרוּבֵי לֵיל הַכֶּסֶא
כָּבְשׁוּ לָמוֹ אֶת הֶהָרִים–
וּמֵרָחוֹק הֲמוֹן תַּרְבּוּשִׁים10,
גְּדוּד דַרְוִישִׁים, חֵיל פַקִּירִים11
יוֹרְדִים, יוֹרְדִים אֶל מַדַּפֶה12,
אֶל בַּיִת בּוֹדֵד, מֵגֵן עָלָיו
תֹּמֶר עַתִּיק, שָׁמָּה טָמוּן
שֵׁיךְ בֶּן-צַדִּיק, שְׁמוֹ בַּקְּדוֹשִׁים,
בֶּן מִשְׁפַּחַת סִידְנַה-עַלִּ13י;
לְקִדּוּשׁ אַלְלָה, שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ,
יֵצְאוּ מָחוֹל, יִתְגּוֹדָדוּ
וּמֵרָחוֹק, מֵהַר הַבַּיִת,
מֵעַל מִסְגָּד עוֹמֵד בָּדָד
עַל הַמְּעָרָה, שָׁמָּה נִצְפָּן
צַ’לַח-אַל דִּין אַל יוּסָפִי14
יָבֹא סִלְסוּל רַךְ וְתוּגִי,
סִלְסוּל פַּיְטָן, סִלְסוּל לֵילִי:
"אַל-צַ‘-לָּ-ה וַ-אַל-צַ’-לָּ-ה
מֻ-חַ-מַּ-ד רַ-סֻּ-ל אַלְ-לָ-ה!– –"
-
אַל צַ'לָּה: לצלותא, לחפלה. ↩
-
מוּאֶדִּ'ין: חזן המגדל הקורא לתפלה, חמש פעמים בכל יום. ↩
-
מַכֶּה: העיר היותר מפורסמת בערב, בחבל החג'ז. עיר מולדת הנביא מחמד. עיר הקדש למחמדים. דת האשלם מצוה על כל משלמיני לבקר, לפחות פעם אחת בחייו, את מכה. ↩
-
אִשְׂלָם: כנוי לדת מחמד. ↩
-
אַלְלָה: כנוי לאלהות, אלוה. ↩
-
לָפֶה: צניף הבד הצונף את מכסה הראש. ↩
-
מִסְגַּד עוֹמָר: המסגד המפאר המכסה על אבן השתיה שבהר־הבית. קוראים לו “קבת־אל־סכרה”, כלומר: כפת־הסלע או קפול־השתיה. הכליף עומר טהר את מקום המסגד; עבדול־מלך הקים את הבנין בשנת 688; אל־מאמון בדק ותקן אותו בשנת 931; חוסין, בן השלטן חכם, פאר אותו בעבודת עץ משכללה. נקר־אל־דין והשלטנים: שלימן, מחמוד ועבדול־עזיז הוסיפו לפאר את המסגד. הצלבנים בנו מזבח על אבן השתיה וצפו אותו, אבל צלח־אל־דין הרס את המזבח וגלה שוב את פני האבן כמו שהיא, בהוסיפו במסגד עבודה במרמר וארגמנתים יקרים. בשנת 1016 נהרס חלק מן הבנין ע"י רעידת אדמה. אחר זה הוקבעה במסגד המוזאיקא היקרה. הגזרה היא מעורבת מסבת ידי הכובשים השונים ששלטו בה, אבל הגזרה העקרית היא סרצינית מפני שהערבים השתמשו אז בבנאים ביצנציים טרם שיצרו אדרכליות משלהם. ↩
-
אַקְצָ‘ה: מסגד אקצ’ה על הר הבית לדרומו של מסגד עומר. נקראת “מג‘יד־אל־אקצ’ה”, כלומר: “בית התפלה הרחוק”, הרחוק מקרית מכה. עוד לפני תור מחמד התקדש מקום המסגד הזה על בני ערב. בעיקרה היתה בסילקי שנבנתה ע“י יוסתינן לכבודה של מרים. עבד־אל־מלך, היוצר הגדול שבנה את מסגד עומר ואת מסגד אמרו באלקהירה, צפה שעריו זהב; אל־מחדי בנה אותו מחדש; מלך־אל־מואד‘ם עיסה בנה את האולם והציב את עמודיו. גם צלח־אל־דין פאר את מסגד אקצ’ה ואחריו הוסיף שלטן הממלוקים מחמד אבן קילוון. המסגד נזכר בהאלקורן פרק י”ז, פסוק א: “מרומם האל שבעצם הלילה הוביל את עבדו מן המסגד הקדוש (במכה) להמסגד היותר רחוק (בירושלם)”. ↩
-
גַּ‘מֶע: המגדל שעליו עולה המואד’ין לקרוא לעבודת הבורא. ↩
-
תַּרְבּוּשׁ: כובע אדום שלובשים הערבים. ↩
-
דַּרְוִישִׁים, פַקִּירִים: כהנים מחמדים המבלים את ימיהם בפרישות ובסגופים. מגדלים פרע, פורמים את מדם. מתגודדים ונופלים גלויי עינים. ↩
-
מַדַּפֶה: בית אשל לאורחים. מקום שבו מתכנשים עוברי דרכים. ↩
-
סִידְנַה־עֲלִי: אדוננו עלי. עלי היה חתן מחמד ואחד הכליפים הראשונים. ↩
-
צַ'לַח־אַל־דִין אַל יוּסְפִי: אחד הקדושים הטמון בהר הבית במערה, צפונה למסגד עומר. אין לערב אותו עם צלח־אל־דין, השלטן הגדול שנקרא “אל־איובי”. ↩