שֶׁהַכֹּל נַעֲשֶׂה בִּדְבָרְךָ הַתָּמוּהַּ
כָּךְ.
שֶׁאָדָם מֵעָפָר (וְאָדָם לְעָפָר)
וּפְרִיַּת עִוְרוֹנְךָ לֵילוֹתָיו טְעָמוּהָ.
דָּמְךָ הַשּׁוֹקֵק – בְּדָמוֹ הַדָּמוּעַ.
עֶרְיַת כִּלְיוֹנְךָ – בְּאֵימַת כְּמִיהוֹתָיו.
אַתָּה!
אַתָּה הַמָּשׁוּחַ עַל חִיל וְעַל חֶלֶד,
אַתָּה הַנֻּקְשֶׁה כְּקִבָּר בְּפִי טָף.
כָּבֵד הָעוֹלָם בְּאוֹנְךָ הַזָּרוּעַ,
אוֹרְךָ־פִּזְרוֹנְךָ הַסְּתָמִי וְהַזָּר,
אַתָּה הַנּוֹתֵן, הַנּוֹתֵן וְנוֹטֵל,
אַתָּה הַלּוֹקֵחַ מֵאָז וְלָעַד.
הָיִיתִי אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁרָצוּךָ
כְּאָב.
לִלְקוֹת וְלִבְכּוֹת וְלִגְדֹּל וְלִשְׁכֹּחַ,
לִנְטֹשׁ תּוֹרָתְךָ וְלִמְרֹד וְלַחֲזֹר
לַחֲזוֹת בְּקִמְטֵי בִינָתְךָ.
דצמבר, 1947