מֶגֶד־לֵילוֹתַי חָמַס הָרוּחַ הַקַּל

וְהַיָּרֵחַ כִּלָּה מִלִּבִּי אֶת רִטּוּטֵי־אָהֲבָתִי הָרַכִּים

וַיִּתְּנֵם לְאַחֵר

וּלְאֵין מִפְלָט הִשְׁכִּירַנִי בְּרֵיחוֹת־הַדּוֹדִים אֲשֶׁר לוֹ –

פֶּרַח מַזְכִּיר לִי עֲוֹן־נְּעוּרַי;

לֹא הִגִּיעַנִי קוֹל עֲלָמוֹת זוֹלְפוֹת אֹורָן בְּחַג שֶׁל אָבִיב

וְגַנֵּי־אַהֲבָה עֲבֻתִּים לֹא פְּקָדוּנִי בְּסֵתֶר־פִּנָּתָם,

לֹא יִחֲדוּ לִי אַפִּרְיוֹן־נְעוּרִים רַעֲנָן

לָשִׂישׂ אֱלֵי מוֹעֵד־כְּלוּלוֹתַי,

מֶסֶךְ רִאשׁוֹן לְכוֹסוֹת עֲלוּמִים חוֹשְׁקִים.

כִּי שָׁקֵט נִגְרַרְתִּי בִּשְׁבִילֵי־הַמֶּלֶךְ וְדֶגֶל־יְגוֹנִי עָלַי.

כַּפּוֹתַי לֹא רָמְסוּ עֲנָפִים גּוֹנְחִים בְּעֶדְנַת־מִסְתָּרִים

עִם פֶּסַע חוֹפֵז שֶׁל סוֹגְדֵי לְדָמָם הַיּוֹקֵד

לְאוֹר שַׁחַר מַפְצִיעַ

וְאֵד־הַתָּמִיד שֶׁל אַהֲבָה שֶׁגָּמְלָה וּבָכְרָה

מְתַמֵּר מֵאֵצֶל הַמִּזְבְּחוֹת.

נָבְלוּ פְרָחַי הַגֵּאִים בְּגַנִּי הֶעָנִי

וְלִבִּי מִתְפַּלֵּל וּבוֹעֵר נֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלֶה בַּמִּזְרָח

עוֹלֶה וְגוֹבֵר –

וְלֹא לְמַעֲנִי.