לֹא יִירָשֶׁנָּה זָר. שֶׁלִּי הִנָּהּ, שֶׁלִּי!

– חֵי מִלְחֲמוֹתַי לָחַמְתִּי בָּךְ, לְמַעֲנֵךְ.

אֶת יוֹמִי הֲלֹא מָסַכְתִּי בְיוֹמֵךְ,

בְּלֵילֵךְ לֵילִי, דָּמִי בְדָמֵךְ!

יְרוּשָׁלַיִם!

אַתְּ לִי מִתְנַשֵּׂאת בְּרֹאשׁ הָרִים.

פְּצוּעָה, עַזָּה, נִבֶּטֶת אֶל גְּבָהִים קוֹדְרִים.

גַּם הֵם קָשְׁרוּ עָלַיִךְ מֵהוֹדֵךְ לְהוֹרִידֵךְ

וַיַּרְעִישׁוּךְ בַּחֲמָתָם עַד יֵז נִצְחֵךְ.

אֲהַבְתִּיךְ, יְרוּשָׁלַיִם, חֵי אֲבַק הַדֶּרֶךְ,

חֵי פָּנַי הַלְּבָנוֹת מִנִּי אֲבַק דְּרָכִים אֵלָיִךְ.

חֵי דְמֵי חֲבֵרִים אֲשֶׁר נָפְלוּ וְאַתְּ עַל שִׂפְתֵיהֶם,

שְׁמֵךְ, יְרוּשָׁלַיִם, הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שִׂפְתֵיהֶם.

מָה אֻבְּקוּ פָּנֶיךָ, הֵלֶךְ? – שׁוֹאֲלָה יְרוּשָׁלָיִם.

אֵלַיִךְ בָּאנוּ, אִמָּא, נִתְקַבַּצְנוּ מֵאַפְסַיִם

וַנָּבֹא לִפְקֹוד קִבְרֵי הַחֲלָלִים –

קִבְרֵי אַחֵינוּ שֶׁיִּרְאוּךְ לָנֶצַחַ מִשָּׁמָיִם.

הִתְאוֹשְׁשִׁי, מַלְכָּה! לֹא נַעַזְבֵךְ, יְרוּשָׁלָיִם!

בְּדָמֵנוּ אַתְּ וּבְרוּחֵנוּ, בְּכָל אֲשֶׁר נִפְנֶה.

עוֹד לִגְדֻלָּתֵךְ תָּשׁוּבִי וּלְפִצְעֵךְ יִרְפָּא, יְרוּשָׁלַיִם –

הַדּוֹר הַבָּא יִשָּׂא דְבָרֵנוּ נִשְׂגָּב וְנַעֲנֶה…

תמוז, תש"ח