הֵן יִשְּׁלוּ מִזֵּר הַזְּמַן פְּרָחִים קִצְרֵי־גִבְעוֹל
בְּמוֹ יָדְךָ מוּטָב בַּגָּן פְּרָחִים לִשְׁתֹּל,
טַפְּחֵהוּ וְגַדְּלֵהוּ, הַשְׁקֵעַ בּוֹ הַכֹּל…
בְּעֵת סְתָוִים תָּגִיחַ הַכְּמִישָׁה, תַּמְצִית…
חָרוּל בּוֹדֵד יִשָּׂא רֹאשׁוֹ. הֵן כַּךְ תָּמִיד…
אַךְ שׁוּב בְּעֵת אָבִיב תִּקְלַע זֵרִים, עָמִית.
מאי, 1947.