יֵשׁ וּבַחֲשֵׁכָה קֶרֶן־אוֹר חָגָה. עֵינֶיךָ מִסְתַּנְוְרוֹת, אַתָּה מִזְדַּעְזֵעַ

וְכֻלְָּךָ רוֹטֵט מֵהִתְנִגְּשׁוּת כֺּחוֹת־הַשְּׁחוֹר בְּקֶרֶן זוֹ שֶׁל אוֹר, בִּצְלִיל־

אֱמֶת יָחִיד בְּתוֹךְ עוֹלַם־הַשֶּׁקֶר. וְנִמְשָׁךְ אַתָּה אַחֲרָיו לְמַעַן לֹא יֹאבֵד.

אֵין זֹאת, כִּי יֵשׁ מוֹצָא, כִּי יֵשׁ – –

הִנֵּה יִקְרָא לִי חַכְלִיל־הַזָּנָב: הַאֻמְנָם אָבִיב בָּאָרֶץ? וְהַגֶּשֶׁם יְרַוֶּה

הָאֲדָמָה וְהִיא אָמְנָם תַּצְמִיחַ?

עוֹמֵד אֲנִי לִי פֹה וְהוּא עַל הַשִּׁטָּה מְצַיֵּץ לוֹ. וּפֶתַע יִתְגַּלְגֵּל גַּל־

צְחוֹק מֵאַחֲרָי: צְחוֹק נוֹשָׁן, צוֹרֵב – וּמְזֻיָּף. נִלְחָמִים פֹּה צִיּוּצוֹ

הָאֲמִיתִּי וְהַצָּנוּעַ וּצְחוֹקָהּ הַקּוֹלָנִי וְהַלֹּא־טִבְעִי – וּבֵין שְׁנֵיהֶם אֲנִי

עוֹמֵד. הוּא נִרְתַּע, בָּרַח מִפְּנֵי הַצְחוֹק, אַךְ אֲנִי אַחֲרָיו – לְבַל יֹאבַד

מִמֶּנּי: הִנֵּהוּ מְצַיֵּץ לוֹ עַל הַזָּיִת.

הִתְרַחַקְנוּ. קוֹלָהּ כְּבָר לֹא נִשְׁמַע, וְהוּא מַמְשִׁיךְ.

וְאָמְנָם, אָבִיב בָּאָרֶץ וְהַגֶּשֶׁם מְרַוֶּה הָאֲדָמָה. מָתַי קָרָה לִי כְבָר

כָּזֹאת? זוֹכֵר אֲנִי גִּלְבּוֹעַ… וְהוּא מְצַיֵּץ לִי: רְאֵה סְבִיבְךָ, רְאֵה.

וְאָמְנָם אָבִיב בָּאָרֶץ וְעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הָרְווּיָה אָחֹג לִי חַג לַטֶּבַע

– הַגּוֹאֵל הַלֹּא־צָפוּי. וּכְאָז כֵּן עַתָּה אֵלֵךְ לִקְטֹף לִי רַקָּפוֹת – –

חָזַרְתִּי אָז וְלֹא הָיוּ הָרַקָּפוֹת עוֹד בְּיָדִי: נָאוֹת הָיוּ וַעֲדִינוֹת

וְרוֹטְטוֹת, וְכַרְכֻּמִּים צְחוֹרִים בֵּינֵיהֶן הָיוּ: זֵר קָטָן, עָנֹג. וְגַם הַיּוֹם,

כְּאָז, נִלְקְחוּ מִמֶּנִּי. וְטוֹב. הַלְמַעֲנִי אֲסַפְתִּין? לִי הֵן רַבּוֹת, רַבּוֹת הֵן

הַמְשֻׁבָּצוֹת בַּסְּלָעִים.

בָּאתִי – וּבְלִבִּי שׁוֹפֵעַ מַעְיַן־אֹשֶׁר שֶׁחָרַב, – אוֹתוֹ אשֶׁר אֲשֶׁר

כְּלוּם אֵין לוֹ עִם הַמִּתְחוֹלֵל מִחוּץ לַלֵּב. הֲיִצְחֲקוּ לִי? לֹא אֵבוֹשׁ

בּוֹ, כּי טוֹב לִי. לֺא אָשִׂים מַסְוֶה. לְשֵׁם מָה?

הֲיִתְבַּיֵּשׁ אָדָם בְּהִתְגַּלּוֹת לוֹ אֱלֹהָיו?

לֹא יַעֲטֶה אָדָם מַסְוֶה אַחַר שְׁקִיעַת־הַשֶּמֶשׁ, אֲשֶׁר אִנְּסַתּוּ צְעֹק

לַמֶּרְחָבִים:

בָּרוּךְ אַתָּה, הָאֱלֹהִים, בָּרוּךְ תִּהְיֶה – – –