הַיָּם סוֹעֵר פֹּה תָמִיד וְרוֹתֵחַ,

הַחוֹף מְסֻלָּע וְקוֹדְרִים הֵם צוּרָיו;

שַׂגִּיא הוּא הַיָּם בִּגְאוֹנוֹ וּבוֹטֵחַ

בִּמְחִי הֶמְיָתוֹ וּבְהוֹד מִשְׁבָּרָיו.

אָהַבְתִּי לָשֶׁבֶת בִּמְרוֹם הַצּוּקִים

לַחֲזוֹת בְּיִפְעַת הַתְּהוֹם הַסְּעוּרָה,

לִקְרֹא לָךְ מִבֵּין סִילוֹנוֹת מְזַנְּקִים,

וּשְׁמֵךְ לְהַבִּיעַ מִתּוֹך הַסְעָרָה.

כִּי יָבוֹא הַדַּוָּר בִּשְׁעַת בֵּין־עַרְבַּיִם,

חָשִׁים חַיָּלִים רוֹגְשֵׁי הֲמֻלָּה;

כָּל פָּנִים לְהָבִים וּכְלוּת בָּעֵינַיִם

לְמִכְתָּב, לִגְלוּיָה…לְמִלָּה –

לֹא אַחַת אֶשָּאֵר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת,

וְתָעָה מַבָּטִי בֵּין גַּלִּים נִזְעָמִים:

וְשׁוּב נֹכַח יָם אוֹסִיף לְחַכּוֹת,

אֲצַפֶּה וְאֶמְנֶה יָמִים עַל יָמִים.

אַךְ יֵשׁ וְאָשׁוּב אֶל צוּקִים שֶׁבַּחוֹף,

מֵעָל בְּלִיל־קְצָפִים מִתְאַבֵּךְ,

אֶל כִּסְאִי אֵחָפֵז בְּגִיל אֵין לוֹ סוֹף,

וְרוֹטֵט בְּיָדִי – מִכְתָּבֵךְ.