יָדַעַתְּ, אוֹתָךְ כִּי אֹהַב, לֹא אַחֶרֶת –

אַהֲבָה לֹא זְקוּקָה לְמִלִּים.

אָז לִבְלֵב הָאָבִיב, הֲלֹא אַתְּ זוֹכֶרֶת,

וַאֲנִי עוֹד קָטָן וְתָמִים.

וְאֲנִי רַק תָּמִים וְקָטָן עוֹד –

הִרְגַּשְׁתִּי הַרְבֵּה אַךְ יָדַעְתִּי מְעַט,

כִּי לִי הֵן הֻגַּשׁ וְנִתַּן הוֹד־

מַלְכוּת־עֲנִיִּים, קָרְבָּן וּמַתָּת.

קִנֵּא לְבָבִי לָךְ כְּקַנֵּא הַגֶּבֶר,

שֶׁיָּדַע רַק אַחַת וְהֶחְלִיט!

אָמַרְנוּ לָלֶכֶת בְּשִׁיר אֱלֵי קֶבֶר –

כִּיהוּדִי הַהוֹלֵךְ לְשַׁחֲרִית.

וְעַתָּה, אַתְּ סִלְחִי לִי, מוֹלֶדֶת,

כִּי לָבַשְׁתִּי קַדְרוּת, מְרִי הַרְבֵּה.

פָּג שִׁירִי – וְיָדִי הָעוֹבֶדֶת

תּוֹפְסָה לֹא מַעְדֵּר – אַךְ רוֹבֶה!