היישוב הקטן בארץ יקבל את הרבים, הפליטים המרודים רצוצי־הנפש ואובדי־התקוה־והאמונה. אנחנו רוצים לקבלם, רוצים להפיח בהם תקוה מחודשת, להרימם מדכדוכם ולטעת בהם בטחון חדש. אך האם באמת נדע ונוכל לקלוט אותם? האם באמת נצליח להפכם לחלק אורגני של העם המתחדש?
אם לא נופיע לפניהם כחטיבה מוסרית וחלוצית, כל יכולתנו הכלכלית, המצומצמת בלאו הכי, לא תשפיע ולא תועיל ואנחנו לא נצליח בקליטה. אנחנו זקוקים להבראת הערכים הלאומיים והציוניים, שנשתבשו בפי הסיעות השונות.
כאשר תעמוד קבוצתנו להגשים חלק קטן מתפקיד הכלל, ניבחן גם אנחנו. נצטרך לשנן לעצמנו מחדש את כל הערכים היסודיים, להעלותם מקרן־זוית, מאפילת־השכחה אל האור ואל הלבבות הצמאים ללמוד, להכיר, לדעת. נאבה ונדע גם להבריא את מיתרי נפשם הרוגשת, השסועה.
ההתכוננות לקראת מילוי־תפקידנוּ צריכה להוות בחיינוּ הקבוצתיים תוכן עיקרי, לשם הגברת תוקף קיוּמה המוּסרי של קבוּצתנוּ, לשם הגדלת הבית בנדבך נוסף, למען חברתנוּ עצמה, למען העם, למען עולם טוב יותר.
כפר־החורש, ערב ראש השנה, תש"ה.