לִפְנֵי שׁוֹשַׁנָּה בְרוּכַת-יָהּ,
רְווּיַת טַל וַעֲנוּגַת תֹּם,
לְכוּד קִסְמָהּ זַךְ עָמַדְתִּי דֹם
וָאַבִּיט בָּהּ.
וּפִתְאֹם וְעָלֶיהָ-רֹךְ,
כְּמוֹ זָעוּ אַט וּכְשִׂפְתֵי-תֹם
הֵחֵלוּ חֶרֶשׁ לִי לִקְסֹם
וּרְמֹז וּמְשֹׁךְ.
בְּלִבִּי רַחַשׁ נֶעְלָם זָע,
וָאֶצְפֶּה סְבִיבִי הָאֵין אִישׁ –
וּלְחֵיקָהּ רַק צָנַחְתִּי חִישׁ,
וָאֶשַּׁק לָהּ.