אֶל מֶרְחַב רוֹם, עֲלֵי רֹאשׁ הָר,
אֶת פֹּארוֹתֶיהָ תִּשְׁלַח אֵלָה.
עִם דְּמִי וְסוֹד הָרוֹם הִיא גְדֵלָה,
וְרוֹבְצֵי תְהוֹמָהּ גַּיְא וָכָר –
לָהּ צַלְמָם מוּעָב הוּא וָזָר.
בִּדְמִי הַסּוֹד כֹּהֶנֶת בְּדֵלָה,
אֶל מֶרְחַב רוֹם, עֲלֵי רֹאשׁ הָר,
אֶת פֹּארוֹתֶיהָ תִּשְׁלַח אֵלָה;
וַהֲגִינָהּ תָּם, שִׁיר יוֹמָהּ, לֵילָהּ
לְבָבָהּ יָחִיד בּוֹדֵד שָׁר,
וּבְלַחַשׁ-עַד תְּבָרֵךְ אֵלָהּ,
הַטּוֹב לֹא עֵרַב אִתָּהּ זָר
עֵת לִבָּהּ שָׂשׂ, עֵת לִבָּהּ מָר.