כְּשֶׁבָּאתִי אֵלַיִךְ הֵבֵאתִי לָךְ עָנָן בְּפִי.

הֵבֵאתִי לָךְ שְׁאִיפָתִי לִנְשֹם אִתָּךְ

אֶת מְעוּפָן שֶׁל צִפֳּרִים.

עַכְשָׁו אֵינִי אֶלָּא רוּחַ רְפָאִים קַלָּה

הַמְשַׂחֶקֶת בְּתַלְתַּל שֵׂיבָה

אֲשֶׁר נָשַׁר בּוֹדֵד.

הָיִינוּ שִׁכּוֹרִים מִן הַמִּלִּים,

רַק הַזְּמַן שֶׁעָמַד כְּמִסְתַּכֵּל בַּצַּד

יָדַע כִּי עֵינָיו יוֹצְרוֹת כִּסּוּפִים

כְּדֵי לְהִזּוֹן בָּהֶם.

הָאַגָּדָה נוֹלֶדֶת בְּבָרָק וּמֵתָה בָּאֵפֶר.

הַחֵץ פּוֹלֵחַ מֶרְחֲבֵי דִּמְיוֹן

וְאֵין לוֹ טַעַם שֶׁל תְּמוּנָה.

אַתְּ הוֹלֶכֶת לַקּוֹלְנוֹעַ לְבַדֵּךְ.

זָרִים יַבִּיטוּ בָּךְ בְּסַקְרָנוּת עוֹשֶׁקֶת

וְיִשְׁכְּחוּךְ בְּטֶרֶם תַּם הַסֶּרֶט.

הָיִית רוֹצָה לִהְיוֹת לִבָּהּ שֶׁל גְּבוּרָה

הַמִּתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֶיהָ

מִכַּדּוּר רוֹצֵחַ יְפֵהפֶה.

אֲבָל אֵין לָךְ נַחֲלָה, כִּי אִם מְעַט הָעֲרָפֶל

שֶׁיְּלַוֵּךְ בַּדֶּרֶך עַד בֵּיתֵךְ,

וּבַסַּכִּין שֶׁל הַמִּטְבָּח תִּרְאִ‏י

כִּבְמַרְאָה עֲגוּמָה

אַחֲרוֹנֵי זַהֲרוּרֶיהָ שֶׁל תִּקְוָה, שֶׁאֵין כִּסּוּי לָהּ.