גַּם בֵּין עָפָר לְעָפָר,

בֵּין יְסוֹדוֹ וּבֵין סוֹפוֹ –

גַּם אָז, אוֹמְרִים מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר,

צִיץ נוֹבֵל, עָנָן כָּלֶה.

הוֹי חֶרֶס הַנִשְׁבָּר שֶׁלִּי, אֶפְשָׁר עוֹד לִטְעֹם מִן הָהָר

לִבְרֹר פְּרִי עֻזְרָר מִתּוֹךְ כַּפּוֹת יָדֶיךָ

וּלְנָסּוֹת אֶת דְּבַשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת בַּתְּאֵנִים.

גַּם לְהַבְדִּיל בֵּין רֵיחַ הַיַּיִן לְרֵיחַ הָאֳרָנִים הַגָּבוֹהַּ,

כְּפִי שֶׁמַּפְשִׁיטִים צַבָּר כָּתֹם מִקְּלִפָּתוֹ וְלוֹמַר

מַה שִּׁכָּרוֹן זָהֹב יוֹתֵר. וְשֶׁקֶט,

אוֹר עוֹבֵר אוֹתוֹ עִם רַעַשׁ אֲמִירִים וּקְרִיאַת יְדִידוּת

שֶׁל צִפּוֹר מִשְׁתַּהָה, שִׁלְהֵי קַיִץ.

גַּם בַּמִּסְתָּרִים דִּמְעָה לֹא לְהַזִּיל וּלְהַגִּיד

חֲלוֹם יָעוּף, הַאֻמְנָם חֲלוֹם יָעוּף וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת

וּמַה שֶּׁבֵּין פְּסִיעוֹת סַנְדָּלֶיךָ עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת יְפַת הָאֶבֶן

הוּא צֵל עוֹבֵר עִם אָבָק פּוֹרֵחַ,

אַךְ לֹא יֶחְדַּל הָדוּר לְהַלֵּל, לְהַלֵּל