מַה שֶׁעָבַרְנוּ הוּא כ"א בְּתַמּוּז, דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב,
וִינָה. גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁהָיְתָה גַּם חָסִיל. כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף
חֲלוּצֵי צָבָא־שִׁיר עָבְרוּ וַיִּרְאוּ אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר ירְאוּ:
עֵרֶךְ וּבְעֵרֶךְ מְסֻבׇּכִים זֶה בְּזֶה וְלֹא מְסֻכֻסׇכִים. נִתְקוּ
רַגְלָיו אֶל הַחׇרׇבָה וְהַחֲזָקָה נִקְרְעָה עַד שְׁנֵים־עָשָׂר.
הָעֲרֵלִים - אֲהֵבוּהוּ. הַמִּלִּים הֲפָכוּהוּ שַׂר צָבָא לִיֹפִי, מִרְדׇּפׇם.
בֵּין־הָעַרְבִּים עוֹד נִתָּן הָיָה לְהַכִּיר: הַקַּיִץ גָּוַע.
בַּמִּקְרָא מְצֻּיָן: אֶּחָד לְמׇאתַּים חֲמִשִּׁים אֶלֶף;
מִתּוֹךְ הַמַּפָּה נִדְמֶה - לְכׇל מָה שֶׁמִּסָּבִיב.