לֹא נָפְלָה מִן הַמִּין הֶחָזָק הִיא,

כִּי הָיְתָה פַּיְטָנִית רַבַּת־עֹז.

הִיא הָיְתָה כְּבָר בַּגִּיל הַבַּלְזַקִי,

הוֹא – צָעִיר גַּנְדְּרָנִי וְנָלוֹז.

הוּא הֻזְמַן אֶל אוֹתָהּ מְשׁוֹרֶרֶת.

רֵיחַ־בֹּשֶׂם נָדַף בְּחַדְרָהּ.

עַל סַפָּה, בְּפִנָּה לֹא־מוּאֶרֶת,

הִיא קָרְאָה בְּאָזְנָיו אֶת שִׁירָהּ:

"הוֹ, עוֹרֵר בַּלְטִיפָה הַיּוֹקֶדֶת

אֶת חִשְׁקִי הָרָדוּם בַּחֲשַׁאי!

אַל תִּירֶאנָה שְׁפָתֶיךָ לָרֶדֶת

לַבִּירִית עַל לִבְנַת־יְרֵכַי!

הוֹ, נִשְׁזוֹר נָא בַּבְּרִית הַנִּכְסֶפֶת

שְׁתֵּי תְּשׁוּקוֹת לְלַפִּיד־נִצָּחוֹן!"

וְכָאן בָּא מִין כָּזֶה שֶׁל תּוֹסֶפֶת –

שֶׁהִסְמִיק גַּם אוֹתוֹ פִּרְחָחוֹן.

וְאוּלָם מַחְשָׁבָה מְאוֹשֶׁשֶׁת

חִישׁ מִלְּאָה אֶת לִבּוֹ בְּרֹב גִיל:

"הֲרֵי זוֹ הַזְמָנָה מְפֹרֶשֶׁת

וְעָלַי לְהָשִׁיב בַּעֲלִיל!"

הוּא זִנֵּק בְּשִׁכְרוֹן יֵצֶר־גַּבְרָא

וְלָחַץ אֶת הַגְּבֶרֶת לַלֵּב;

אַךְ קוֹלָהּ הַצּוֹרֵם זָעַק: “מַאוְרָה!” –

וְלִבּוֹ נִתְגַּלֵּשׁ לֶעָקֵב.

– “הוֹ סִלְחִי…אַךְ הָיִיתִי בָּטוּחַ..”

– "שְׁתוֹק!? – צָוְחָה בַּחֲמַת עֶלְבּוֹנָהּ:

"אֵיךְ הֵעַזְתָּ לִשְׁלוֹחַ, גַּס־רוּחַ,

אֶת יָדְךָ בְּאִשָׁה הֲגוּנָה?"

בֵּינָתַיִם הִגִּיעָה גַם מַאוְרָה.

הָאוֹרֵחַ נָשָׂא אֶת רָגְלָיו.

בַּפְּרוֹזְדוֹר, מְבֻלְבָּל מִמַּצָּב רַע,

הוּא שַָׁכַח כּוֹבָעוֹ עַל קוֹלָב…

בְּפַרְצוּף שֶׁהִלְבִּין כְּמַגְנֶזְיָה,

הוּא גִמֵּא מַדְרְגוֹת־הַגְּלִישָׁה.

לֹא הֵבִין הוּא אֶת סוֹד הַפּוֹאֶזְיָה

שֶׁל אוֹתָהּ פַּיְטָנִית חֲדִישָׁה.