א. עַד הַשַּׁחַר נָמוּת    🔗

הַשָּׁעָה הַשְּׂנוּאָה כְּבָר קָרְבָה אֶל גּוּפִי,

וּפְלוּמַת עוֹרִי סוֹמֶרֶת.

דַּקּוֹתַי הַחַיּוֹת, הַנּוֹשְׁמוֹת בַּעֲוִית,

נִמְלָטוֹת עַל נַפְשָׁן

מֵאֵימַת מוֹתִי,

כִּנְטָפָיו שֶׁל הַסֹּמֶק הַדַּל בִּלְחָיַי

הַחוֹמְקִים עִם דָּמִי.

אֲהוּבִי, עַד הַשַּׁחַר נָמוּת.

בְּקַרְחָהּ שֶׁל בְּדִילוּת –

וְיַחְדָּו.

מַה תְּהֵא עַל בָּנֵינוּ בָּרְחוֹב הַיָּתוֹם,

וְיָדֵינוּ גְּדוּעוֹת לְהַסְפִּיג דִּמְעָתָם.

בְּצִלֵּנוּ רַגְלָם נִגֶּפֶת.

אֲהוּבִי, מִי יַגִּיד לְבָנַי צִדְקָתִי,

גְּבוּרָתְךָ מִי לָמוֹ יְמַלֵּל,

אִם לִבִּי בַּקַּרְחוֹן שֶׁשָּׁתַק בְּגָלְשׁוֹ

וְצָלָל.

ב. דִּמְעַת הַקִּיר    🔗

זֶה דְבָרִי הָאַחֲרוֹן אֶל אַחַי בָּעוֹלָם.

בִּבְשָׂרְךָ הָאַבְנִי, קִיר תָּאִי הָאָטוּם,

אַטְבִּיעוֹ הֲבָרָה, הֲבָרָה.

יוֹם יָבוֹא וְתִזְעַק וְקוֹלִי בִּשְׂפָתֶיךָ,

אַף יָקֵרוּ דָּמַי מִן הַסִּיד הַנִּחָר.

הֵם הָיוּ מְיָרְאִים אֵת נַפְשִׁי, אֲדוֹנֶיךָ.

אַל תַּגִּיד: קִיר אֲנִי! שׁוּב לִשְׁתֹּק וְלִכְאֹב

אֶת חֶרְפַּת שְׁתִיקָתָם שֶׁל אַחַי מִן הָרְחוֹב.

בְּכֹחָם אַתָּה חַי אֶת מוֹתִי.

לֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה! בְּעֵינַיִם גְּלוּיוֹת

אֲקַדֵּם פְּנֵי אֵימַת־הָאָדָם־לִגְווֹעַ.

קוֹמָתֵנוּ דַּלָּה אַךְ שְׁבִילֵנוּ נָטוּי

אֶל גָּבֹהַּ.

כַּאֲשֶׁר תַּחֲנֹט חֶרְפַּתְכֶם אֶת פִּרְיָהּ,

אֶל קִבְרֵנוּ עֲלוּ לִכְרֹעַ.

קִיר חֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה! מֶה חָוְרוּ לְחָיֶיךָ.

מִן הַסִּיד דִּמְעָתְךָ נוֹטֶפֶת.

18.6.1953 – ערב הוצאתם להורג של אתּל ויוּליוס רוֹזנברג