א

יְשַׁן, בְּנִי, עוֹד רַךְ עַרְשְׂךָ וְצוֹחֵר.

עֵינֶיךָ עֲצֹם. אַל תִּשְׁמַע אֶל דְּבָרִי אֲדַבֵּר.

מַה תִּתֵּן לְךָ מַחֲשֶׁבֶת סוּמָה, מַה תּוֹעִיל.

הִיא הוֹלְכָה – הַהִלּוּךְ מוֹרָאוֹת בָּהּ מֵטִיל!

לְהֵיכָן הֵם יַָגִּיעוּ, לֵילוֹת אֵין־שְׁתִיקָה?

יוֹם יָבוֹא – וְאַחֵר יְקַלֵּל, וְאִתְּךָ הַצְּדָקָה.

אָדָם טוֹב וְלַיְלָה וְכוֹכָב אָז יַזְהִירוּ יַחְדָּו.

יְשַׁן, אַל תִּשְׁמַע בִּבְכּוֹת אִמָּא עַכְשָׁו.

ב

אַתָּה כְּבָר יָשֵׁן, בְּנִי הַקָּדוֹשׁ. יְשַׁן.

תָּפַס הָאֳנִי לַיָּרֵחַ – וְשָׁט לוֹ אֵי־אָן.

מַפְלִיג וּמַגִּיעַ אֶל יַעַר גָּבוֹהַּ מְאֹד.

אִילָנוֹת בּוֹ צוֹמְחִים, כָּל אִילָן – בֶּן מֵאוֹת.

עִם שָּרְשֵׁי־שָׁרְשֵׁיהֶם מְגִיחִים מִן הָעֹמֶק דּוֹרוֹת

שֶׁהָיוּ, מוֹשִׁיטִים אֶת יָדָם לָאִגְרוֹת –

אִגְרוֹת מֻכְסָפוֹת, הָיָּרֵחַ הֵבִיא – –

עַל כְּחוֹלוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה תְּשׁוּבָה מְשִׁיבִים.

כְּבָר חוֹזֵר הָאֳנִי, אֶל חַלּוֹנֵנוּ יִקְרַב,

בִּשְׁנָתְךָ תִּתְחַיֵּךְ מִן הָאֹשֶׁר הָרָב.

וְאַתָּה, וַאֲנִי, לֹא עוֹד לְבַדֵּנּוּ אֲנָן.

יְשַׁן, בְּנִי. חֲלוֹם זֶה יָפֶה, יְשַׁן.