הַיָּמִים – אָבִיב, וּשְׁלָגִים, וּגְשָׁמִים.

כְּחָתוּל מְטַפֶּסֶת עַל־פְּנֵי עַמּוּדָיו שֶׁל הַלֵּיל –

הַתּוּגָה, וְעַל כָּל הַדְּרָכִים מְהַלֶּכֶת אֵימִים.

יָשַׁבְתִּי בָּדָד, בְּסֵפֶר עַתִּיק מְעַלְעֵל.

מֵרֹאשׁ הַדּוֹרוֹת הִבְהִיק זִיו דָּבָר עַד הֲלֹם,

עַד בֵּיתִי – עַתִּיק בִּדְבָרִים אַךְ גֵּא וְנִרְגָּשׁ.

וַאֲנִי לֹא יָצָאתִי לְהַקְבִּיל פְּנֵי חֲלוֹם

בְּלֶחֶם וָמֶלַח עַל כֶּסֶף־מַגָּשׁ.

וְלֹא יָקַד הַדָּבָר בִּשְׁנָתִי כַּבָּרָק, לֹא לִהֵט,

וְיָשׁוֹב לֹא יָשַׁב לִמְרַאֲשׁוֹתַי עִם שַׁחֲרִית

וְעֵינָיו סַכִּינִים, כְּדַיָּן וּכְשׁוֹפֵט,

וּבִימָמוֹתַי לֹא כִּרְסֵם כְּגָפְרִית.

בָּרִקּוּד שֶׁל הַיּוֹם הֶאֱבִיב לִי אָבִיב.

רָשַׁמְתִּי חֶדְוָה בְּמַקְלִי בְּחוֹל חַם;

וּלְתוֹךְ סְעֻדָּתִי – הַנְּהִי לֹא הִרְעִיף,

שָׁעָה שֶׁיְּהוּדִי מְבֹעָת אֶל הַקִּיר שׁוֹתֵת דָּם.

וְהוּא כָּבֵד וְעִוֵּר כֶּעָנָן, דַּרְכּוֹ אֶל הַבַּיִת נִסְתָּר,

וּצְחוֹק מִתְקַרְזֵל בְּשַׂעֲרוֹת בִּרְיוֹנִים,

וְנִמְלָט רְחוֹבִי כְּעַכְבָּר, נִמְהָר וְזוֹטַר,

וְעֵצִים נִצָּבִים כְּרוֹבֵי־צַיָּדִים בַּגַּנִּים.

וְלֹא בּוֹשׁוּ צָהֳרַיִם, וְהַבֹּקֶר לֹא חָפַר,

וְחַמָּה מִתְנוֹסֶסֶת, זוֹהֶבֶת, בָּעִיר כַּמִּגְדָּל.

וְלֹא בָּעַר בַּחַמָּה, לֹא בָּעֵץ וְלֹא בִּי הַדָּבָר,

דְּבַר סֵפֶר עַתִּיק: ‘הָאָדָם – חֵלֶק אֲלֹהַּ מֵעָל’.