מֵאָז הֲלַכְתֶּם, הוֹרַי,
חַי אָנֹכִי עַל הַגְּבוּל.
כְּתַלְתַּל־עָב,
נְשִׁימָתִי נוּגַת־כְּמִיהָה
נוֹהֲרָה אֲלֵיכֶם.
וְיֵשׁ וּנְשִׁימָה אַחַת חוֹזְרָה
עֲמוּסַת מַתַּן־מַשֶּׁהוּ מִנִּי סוֹד חַיֵּיכֶם –
מָה אוֹדְכֶם אָז.
מֵאָז הֲלַכְתֶּם, הוֹרֵי,
חַיַּי דַּקּוּ כֹּה
כְּמוֹ צֶבַע נִזְכָּר וּכְמוֹ רֵיחַ עוֹבֵר.
פְּחוּת־יֵשׁ אֲנִי מִכֶּם:
נִהְיֵיתִי אַךְ זִכָּרוֹן שֶׁל זִכָּרוֹן
בְּמֹחַ מֵת.
תרצ"ב