הַסְּפִינָה מַחֲלִיקָה לְאִטָּהּ.

אֲחַפֵּשׂ הָאֹפֶק, הוּא סָר.

בִּמְקוֹמוֹ, כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה,

אִצְטַבָּה שֶׁל שַׁיִשׁ. מַה זָּר!

לִכְבוֹד מִי יִתְאַסְּפוּ פֹּה אוֹרְחִים,

אוֹ הָיוּ וְהָלְכוּ זֶה כְּבָר?

וּבְעוֹד אֲנִי מַבִּיט וְתוֹהֶה

הִתְגַּבְּהָה הָאִצְטַבָּה מְעַט.

וּפִתְאוֹם נֶעֶלָמָה. אַיֶּהָ?

אֵד שָׂב, אִישׁ לֹא רָאָה עֵת רַד,

הוּא הִסְתִּיר אִצְטַבַּת הַשַּׁיִשׁ,

וְהוֹלֵךְ וְקָרֵב לְאַט.

וְהִנֵּה הָאֶפֶס הַגָּמוּר

כַּתֹּהוּ עַד נִבְרָא הַיְקוּם.

וַאֲנִי “יֵשׁ” יְחִידִי וְקַדְמוֹן,

לֵב דּוֹפֵק בְּרַחֲבֵי לֹא־כְלוּם.

הֶאָנוּעַ, אוֹ אֶעֱמֹד, אוֹ אֶפֹּל?

אֵיךְ אֵדַע אִם נִמְחָה כָּל תְּחוּם?

אָז עָרֹג עָרַגְתִּי לְפַנָּס,

אֲרִימוֹ אֶל עָל כְּמוֹ נֵס,

וְאֶגְאַל הָעוֹלָם שֶׁל צְבָעִים

מִמַּחֲנַק הַתֹּהוּ הַמֵּת;

וּפִתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי עַל מִצְחִי

יָד חַמָּה וָאֵעוֹר בִּרְתֵת.

נִצַּבְתְּ דַּקָּה, זְקוּפָה כַּלַּהַב,

לְחָיַיִם שֶׁל אֵשׁ, עֵינֵי כְחֹל;

נִצַּבְתְּ וְהָיִית אַתְּ פַּנָּסִי

שֶׁלּוֹ הִתְפַּלַּלְתִּי בְלִי קוֹל;

נִצַּבְתְּ כַּהֲגִיג־תֵּבֵל לְבוּשׁ־קֶשֶׁת

לִפְנֵי אֵל טֶרֶם בָּרָא הַכֹּל…