לְיַד גָּדֵר, בְּצֶלַע הַר קֵרֵחַ,

שְׁחוֹרֵת לַבָּה, זְרוּעַת קוֹצֵי פְּלָדָה,

אֶחָד אֶחָד נִצְעַד לִמְרוֹם הָהָר.

יָדִי שׁוֹתֶתֶת דָּם לְלֹא יָדְעָה,

הַחֹם גּוֹבֵר כְּמוֹ מוּל כִּבְשָׁן נִפְתָּח.

שׁוּר, הַפִּסְגָּה! מַה הוֹד, מַה חֲרָדָה!

בָּאֶמְצַע – מִגְדָּל קָלוּי, וּמִתּוֹכוֹ

עָשָׁן כִּמְעַט לֹא זָז, גּוּשׁ מְאֻגְרָף.

וּבְזָוִיתוֹ רָכוּן עַל הַמַּעֲקֶה

עוֹמֵד עֲנָק וָרֹד פְּעוּט קַרְקַף

מַבִּיט הַרְחֵק הַרְחֵק. לְאָן יִשְׁלַח

הַדֶּמוֹן שֶׁל שְׁאוֹל מַבָּט נִזְעָף?

עוֹד לֹא מוּצֶקֶת פֹּה קַרְקַע. עוֹדֶנָּה

תְּנוּעָה שְׁחוֹרָה רוֹתְחָה וְזַחְלָנִית

שֶׁל גּוּשׁ עַל גּוּשׁ, בְּרִיּוֹת לִפְנֵי מַבּוּל.

אִם לֹא תִשְׁרֹץ חַיָּה שָׁם עַצְלָנִית

קִצְרַת כְּרָעַיִם וְכִבְדַּת הַכֶּרֶס

עַל גַּב חַיָּה אַחֶרֶת קַדְמוֹנִית?

הֲרָעַם רַעַם? מַה נֻּפַּץ בָּעֹמֶק?

אֲרִי הָאֵשׁ הוּא. טֶרֶף חָדָשׁ טָרַף.

יָפֶה הוּא כָּךְ. כָּאן בְּחָגָו תִּרְאֶנּוּ –

שַׁלְהֶבֶת הוֹד. אַךְ הַשָּׁרָב כֹּה רַב.

וְכָאן, רְאֵה, כְּמוֹ רֶקַח תּוּת שָׂדֶה

תַּלְתַּל נִרְדָּם רוֹחֵשׁ מֵרֹאשׁ כְּתָרָיו.

רַק אֵשׁ סָבִיב, פָּנַי יוֹקְדִים מִלַּהַט,

כָּאן הַבְּרֵאשִׁית אוֹרֶבֶת בְּמַחְתֶּרֶת.

כָּאן עוֹד תִּרְאֶה אֶת הַלִּפְנֵי עוֹלָם –

אַחַת שַׁלְהֶבֶת סוֹבְבָה נֶהְדֶּרֶת

שֶׁכָּל עַכְשָׁו יֶשְׁנוֹ, כָּל דְּמוּת וּצְלִיל,

צָפְנָה קִרְבָּה תּוֹךְ אֲחִידוּת בּוֹעֶרֶת.

אַלְפֵי אַלְפֵי שָׁנִים נָקְפוּ, וּרְאֵה

אֲרִי הָאֵשׁ לֹא שַׁח לִפְנֵי גוֹרָל;

כָּאן מִפִּסְגָּה שׁוֹלֵחַ הוּא נַהֲמוֹ,

עוֹד קָט וְקָם בּוֹעֵר בְּכָל תַּלְתַּל.

וְדֶמוֹן יְרַקְרַק וּקְטֹן קַרְקַף

עוֹמֵד נִזְעָם צוֹפֶה מֵעַל מִגְדָּל.

תרצ"ד