בְּנִיסָן ה’תרע"ז הָלְכָה תֵּל־אָבִיב בַּגּוֹלָה.
מֶה הָיָה בְּתֵל־אָבִיב אָז שֶׁיֵּלֵךְ בַּגּוֹלָה?
שְׁלֹשָׁה־עָשָׂר, אוּלַי שְׁלֹשִׁים בָּתִּים
שֶׁחֲלָלָם בָּהִיר, כְּמוֹ הַבְּקָרִים
שֶׁבָּאוּ אֶל הָעִיר.
וְהַבָּתִּים, שֶׁלֹּא מִכְּבָר הִגִּיעוּ לְמִצְווֹת
לְפֶתַע נִפְטְרוּ מֵאַחְרָיוּת: אֵין בְּנֵי־אָדָם בְּחַדְרֵיהֶם
רַק יָם וּבֹקֶר צַח, וְהַרְרֵי מַלְכּוֹמִיּוֹת.
לוּ רַק יָכְלוּ לָנוּעַ מִמְּקוֹמָם
הָיוּ הוֹלְכִים עַל הַחוֹלוֹת בְּרֶגֶל יְחֵפָה
מִתְגַּלְגְּלִים וּמִתְהַפְּכִים. מַה טּוֹב הָיָה
לִהְיוֹת אָז בַּיִת רֵיק בְּתֵל־אָבִיב
בְּיוֹם נָקִי כָּזֶה שֶׁל חוֹל בֶָּהִיר
וְשֶׁמֶשׁ בְּדַרְכָּהּ מִן הֶהָרִים אֶל תּוֹךְ הַיָּם.