יירשם לדור אחרון: בשנת 1946, שנה ורבע לאחר הנצחון במלחמה, מיגור הנאציזם ושחרור העולם, בימי ממשלת הפועלים באנגליה – נערך בארץ־ישראל, על־ידי כוחות צבא בריטיים מסע־התקפה על ישובי שלום ועבודה של פועלים יהודים. לא באקראי ולא כהתפרצות ולא כתגובה על מעשי־פשע או התגרות של אותם ישובים, אלא בהכנה מלחמתית מדוקדקת ולפי תכנית מחושבת של “שלבים”. במלוא תחמושת הרס צבא רב עמל אנשים, רמס ודרס באף ובחימה, חיבל ופגע והתעלל. שוד וגניבות, כתבות משפילות, סתימת בארות, שפיכת חול למכונות וטראקטורים וכו' וכו'. שישה ימים היה קומץ אנשים ונשים עמלים מופקרים להשתוללותם של קלגסים רבים, מרמס לכוח ברוטאלי חזק ומזויין, אשר מילא פיו צחוק למשבתם של היהודים ועשה הכל כדי להרבות חבלה והשפלה. אותם הישובים עצמם, אשר נדרסו זה עתה תחת רגלי חיילים בריטיים, ­– כמה שקדו במשך כל שנות המלחמה לארח בתוכם באהבה חיילים בריטיים, אשר הרבו לבקר בהם, להעניק להם מברכת בית ומשפחה, לפנות להם מחדרי מגוריהם המצופפים ולהנעים להם את ימי שבתם אתם. ואכן מכתביהם הרבים של החיילים והוריהם מעידים על הטובה הרבה שהשפיעו עליהם המשקים ועל הכרתם בטיב מפעלם של המשקים האלה ושל היהודים בארץ בכלל. ואנו עומדים נדהמים ומשוממים מול מעשי ההרס של חיילים באותם המשקים, מול עיני הזעם והשנאה שלהם, ושואלים: האומנם אלה חיילים בריטיים? אכן זה מפעלה של ממשלת־הפועלים הסוציאליסטית, זה חידושה, זו “הצלחתה”: להקים בארץ־ישראל מחנות־צבא האמונים על ראיית יהודים כאויבים וישובי יהודים כארץ אויב כבושה, על מלחמה ביהודים, דיכויים והשפלתם ­– דבר אשר לא ידענוהו (על כל פנים בממדים כאלה) בכל עשרות השנים מאז קשר הגורל את מפעל היהודים בארצם עם העם האנגלי. זאת “הזכות” הגדולה של הממשלה הזאת, כי בעקב כל מעשי “השלבים” המרושעים ביהודי ארץ־ישראל ומפעלם מתחנכים הכוחות הבריטיים בארץ לשנאת־יהודים, למעשי הפקרות ולחוליגאניזם, למעשי גניבה ושוד מבישים, אשר קשה היה להאמין כי אנגלים מסוגלים לכך, לולא ראתה זאת כל ארץ־ישראל בקיץ שנת 1946. זכינו לכך, כי בימי שלטונה של מפלגת־העבודה נעשו חיי יהודים בארץ ביתם הלאומי הפקר, וכל יהודי יוצא לרחוב ­– עלול להיות נחבל ומוכה ומושפל בידי חיילים בריטיים. אלה הם מעשים בכל יום, ובכל פינות הארץ, ואין עוצר. עוד לא היתה התפרעות חוק וסדר בארץ הזאת כבימים אלה של השתוללות “משליטי החוק והסדר”, ועוד לא היו מעשים מסעירים הורס השלום והשקט בארץ כמעשים אלה של המתיימרים להיות משליטי השקט והשלום. אולם בכל אשר עוללו לנו בחדשים האחרונים, ואף בימים האחרונים, ימי דורות ורוחמה¹, אשר העמיקו מאוד לפצוע את לבנו ולהכאיב לנו לאין שיעור ולהחריף בקרבנו את הרגשות העלבון והזעם של חלש הנדרס ברגלי מי שעולה עליו בכוחו ­– בכל אלה לא שברו ולא ישברו אותנו. וככל אשר יוסיפו לחבל ולהרוס, לכלוא ולרדוף, לפגוע ולפרוע בנו, רק יגדילו את סבלנו, ירבו את יסורינו, ­– אך רוחנו איתנה, וכוח עמידתנו על נפשנו ועל עתיד מפעלנו לא יחלש, ובטחוננו בצדקנו ובעתיד מפעלנו בל ימוט, ואנו כולנו, יחד עם העם היהודי בתפוצותיו, נגביר מאמץ ופעולה ומלחמה למען תקוות ישראל ותקומתו. חזקה אמונתנו כי עמוד נעמוד, כי לא יארך הזמן ­– וימי כלימה גדולים אלה לאנגליה ולממשלתה הסוציאליסטית יהיו נחלת העבר. לא תצליח המזימה לשבור אותנו. " וכאשר יענו אותו ­– כן ירבה וכן יפרוץ“. אך בדבר אחד הצליחה ממשלת הפועלים ועושי דברה בארצנו: לעקור כמעט מלב היהודים את הרגשות הטובים לעם הבריטי, שטוּפחו במשך דורות, את הרגשת הידידות לעם הזה על האות לטובה שהראה ליהודים, ובמקום זה ­– לזרוע בקרבם זרעי שנאה לאנגלים, זהו ה”הישג" של ממשלת הפועלים באנגליה. יבוא זמן ו“הישג” זה יטפח על פניה.

ספטמבר 1946