אֵי שָׁם בָּעוֹלָם, בִּדְמִי בֵּין עַרְבַּיִם,

בֵּין אֹפֶק לְאֹפֶק, בֵּין רַעַם לְרַעַם,

רוֹגַעַת הֶחָזִית, וְהֵדִים עוֹד בָּאָזְנַיִם,

שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ, עוֹד לֹא שָׁקַע הַזַּעַם.

מִתְנַגֵּן לוֹ נִגּוּן בְּלִבּוֹ שֶל אָדָם,

בְּמוֹצָאֵי יוֹם עָשָׁן, בֵּין קְרָב לִקְרָב:

עַל חַיִּים שֶׁל יִרְאָה, עַל נִקְמַת הַדָּם,

עַל רְצוֹת אֱלֹהִים אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁנִּקְרָב.

כִּי יֵשׁ עֶצֶב שֶׁמִּתְנַגֵּן, כִּי יֵשׁ רֶנֶן שֶׁכָּזֶה,

הַבּוֹקֵע וְעוֹלֶה מִן הָעֵמֶק שֶׁבַּלֵּב;

הוּא פֶּלֶא הַקִּיוּם, הוּא הַסּוֹד שֶׁמִּתְכַּסֶּה

אֵי שָׁם בְּחָזִית, בַּחֲזֵה יְהוּדִי כּוֹאֵב:

כְּבָר הִרְוָה דָמִי אַדְמַת כָּל הֶחָזִיתוֹת,

אַךְ יָדֹע לֹא אֵדַע מָתַי דָמִי אַרְגִּיעַ.

הָרָז לֹא נִגְלָה, אֵין עוֹד כָּל אוֹת,

לֹא פֹּה בָּאָרֶץ, לֹא שָׁם בָּרָקִיעַ.

הַנִּכְזְבָה כָּל תּוֹחֶלֶת, הֲלֹא תָּבוֹא?

שֶׁיִּזְרַח אַף לָנוּ שַׁחַר, שֶׁאַף לָנוּ יַזְהִיב אוֹר.

הֵן נוֹלַדְנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם, לֹא הִתְגַּנַּבְנוּ בַּמָּבוֹא.

וְלָמָּה מִסְּבִיבֵנוּ תָּמִיד מָגוֹר?

נָתַתִּי מִשֶּׁלִּי לְמַדַּי, לִנְקֹם דְּמֵי אַחַי,

וּמַה עוֹד יְבַקְּשׁוּ מֵאִתִּי לָתֵת?

אֲנִי מֵבִיא בָּזֶה אֶת אַחֲרוֹן הַשַּׁי,

וּבְשָׂרִי צְמַרְמֹרֶת, וְדָמִי רְתֵת.

כִּי לֹא אֵדַע מַה גְּאֻלָּה בְּמוֹתִי?

כְּבָר מַתִּי הַרְבֵּה בָּעוֹלָם,

אַךְ עוֹדֶנִּי חַי וְנִדְרָס, וְחָיָה נִשְׁמָתִי,

וּפֶלֶא הֲוָיָתֵנוּ מִמֶּנִי נֶעֱלָם.

רַק אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת קֵץ הַיָּמִים,

רַק אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כֵּס הָעוֹלָם,

אֵלָיו נְשׂוּאוֹת יָדֵינוּ הַפְּצוּעוֹת בָּאֵימִים:

תַּמְנוּ לִגְוֹעַ לוּלֵא אַתָּה, אַתָּה הַפֶּלֶא הַנֶּעֱלָם! – –

כסלו ת"ש