א    🔗

וַיִּיקַץ אָדָם בַּלַּיְלָה מִשְּׁנָתוֹ,

נִבְעַת וְנִפְחָד.

וַיֹּאמַר:

לֹא מֵחֲלוֹם נִבְעַתִּי.

הַחֲלוֹם טוֹב דִּבֵּר,

וְשֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת זָרְחוּ בּוֹ.

רַק הַיָּם הַלָּזֶה,

יַם הָאֹפֶל בְּיָדַי אֲמֻשֵּׁהוּ

שֶׁגָּאָה וְעָלָה עַל כָּל גְּדוֹתָיו–

בִּעֲתַנִי לְפֶתַע.

וְהָמוּ גַלָּיו בְּאָזְנַי,

וְאֶנְקַת צוֹלְלִים בִּתְהוֹמוֹתָיו.

וַיֵּרַךְ לְבָבִי וַיִּמּוֹג.

לֹא טוֹב אֲנִי מֵאַחַי.

אִם נֶחֱרַץ הַדִּין –

אֵרֵד תְּהוֹמוֹת כְּמוֹהֶם.

ב    🔗

וַיִּיקַץ אָדָם מִשְּׁנָתוֹ,

וְדִמְעָה עַל סַף עֵינוֹ.

וַיְסַפֵּר:

הִכּוּנִי הַגַּלִּים וַיִּקְחוּנִי.

וּזְרוֹעוֹתָיו כְּבָר הוֹשִׁיט הַתְּהוֹם.

רַק בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן,

בְּעוֹד יָדִי הָאַחַת, רָפָה וְנִשְׁכַּחַת

מוּשָׁטָה לָרוֹם,

מְשַׁכְשֶׁכֶת שִׁכְשׁוּךְ אַחֲרוֹן

עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

וַיִּמְצָאֶנָּהּ קַשׁ הַצָּלָה,

וַיִּמְשָׁכֶנָּהּ מַעְלָה מַעְלָה,

וַיּוֹצִיאֵנִי מְעֻלָּף אֶל הַחוֹף.

וָאָקִיץ,

וְנַפְשִׁי חָיְתָה

בִּזְרוֹעַ קֶרֶן־אוֹר אַחַת

מִשִּׁמְשׁוֹ שֶׁל הַיּוֹם הֶחָדָשׁ.

וְדִמְעָה עַל סַף עֵינִי.