הֵם עֵרִים תָּמִיד: הַדָּגִים בַּצִּנְצֶנֶת.

הֵם בַּבֹּקֶר אַף פַּעַם לֹא יַכִּירוּנִי.

הֵן גַּם לִי, גַּם לְךָ, דָּגִי, תַּעֲלוּמַת־לֵב נוֹשֶנָת!

גַּם לִי, גַּם לְךָ, אוֹתוֹ פַּחַד: אוּלַי יִשְׁחָטוּנִי?

וְאַתָּה, פֶּרַח קָט בַּצַּנְתָּר, אַף אַתָּה תִּפְחָד?

מֶה עָמֹק הַנֶּבֶךְ לְתוֹכוֹ מְשַׁכְתּוּנִי!

מַה צָּדַקְתָּ, חֲמוּדִי, בְּעִצְבוֹן רֹאשְׁךָ הַמָּט!

מַה נּוֹרָא הוּא הַוַּדַּאי: שְׁחָטוּנִי, שְׁחָטוּנִי!

דּוֹמֶה: הַיּוֹם יִהְיֶה מְאֹד פָּקוּחַ.

כִּי צִפּוֹר לֹא תָּעוּף פֹּה וְלֹא בָּרוֹם.

דּוֹמֶה: הַכֹּל עָמַד מִלֶּכֶת, עָמְדָה גַם הָרוּחַ.

רַק אֵלַי מִתְנוֹעֵעַ אֵיזֶה חֲלוֹם. – –

וְטוֹב כָּךְ לִרְאוֹת עוֹלָם רָדוּם מִבְּעַד זְגּוּגִית הַחַלּוֹן.

וְטוֹב כָּךְ לִשְמֹעַ שָׁמַיִם אוֹמְרִים בְּלַחַשׁ: שִׁיר הַשִּׁירִים.

לְאַט לְאַט הוֹלֵךְ וָפָג מִן הַפֶּרַח שֶׁלִּי הַיָּגוֹן.

עוֹד מְעַט וְהַדָּגִים בַּצִּנְצֶנֶת אוֹתִי מַכִּירִים.

וְטוֹב כָּךְ – – לוּלֵא הִיא שֶׁעָבְרָה לְפֶתַע בַּסִּמְטָה

וּצְרוֹר זָרְקָה בְּפָנַי, צְרוֹר מָלֵא שֶׁמֶשׁ.

לוּא רִשְׁרְשָׁה פָּחוֹת בְּשִׂמְלָתָהּ,

וְלֹא יָדַעְתִּי: הָעוֹלָם הוּא גַם חֲלוֹם, גַם מֶמֶשׁ.