וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה

וְהָרוּחָ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים

(קהלת יב, ז)

וְיָשׁוּב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ

כְּאָבָק מְתַמֵּר עֲלֵי־אֹרַח —

וְנִפְנָה לִצְדָדִים בִּדְמָמָה.

וְיָשׁוּב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ,

כְּמוֹ רֶגֶב נֻפַּץ אֱלֵי־תֶלֶם

וְכֻתַּת לַעֲפַר־אֲדָמָה.

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל אֱלֹהַּ

לְלֹא זְמַן וּמָקוֹם וּבֵית־חֹמֶר —

לַמֶּרְחָב עִם כּוֹכְבֵי־הַשָּׁבִיט.

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל אֱלֹהַּ —

רַק הַכֹּסֶף יָהֵל בְּאַלְמָוֶת,

רַק הָרֹן לֹא־יָסוּף עוֹלָמִית.

הָאֱלֶגְיוֹת

שבעים וחמישה שירים נכתבו בדגניה ב'

מחודש אלול תשל“ה עד חודש חשוון תשל”ז,

ולא פורסמו עד כה.

השיר האחרון “אלגיה” נכתב בשנת תשי"ג

ופורסם.