א
גְּבֶרֶת
הַפַּעַם לֹא חֲלוֹם
מַנְחֶה
וְלֹא מַעֲשֶׂה
שֶׁהָיָה
הִתְעוֹפְפִי אֶל כָּל אֲשֶׁר תּוֹלִיכֵךְ
עַפִיפָה
ב
עַפִיפָה מִשְׁכִי אוֹתִי מִן
הַמִּאוּס, בְּכָל הָרְצִינוּת, הַצִּילִי בֶּחָזִי
יוֹנָה מְפַרְפֶּרֶת לִפְקֹעַ, אָנָּא, חִזְרִי, תְּנִי
בִּי חַיִּים אֲנִי אֶתֵּן
לָךְ חַיִּים
ג
קַל לִי לִצְלֹל אֶל חֲלוֹמוֹתַיִךְ
לָדַעַת אֶת גּוּפֵךְ בְּמַחְזוֹרֵי קַיִץ
סְתָו, חֹרֶף וְאָבִיב וְשׁוּב
קַיִץ, קָשֶׁה לִי לָדַעַת מָה אַתְּ
אוֹמֶרֶת לְאִישֵׁךְ
בָּאַהֲבָה, וְאֵיךְ אָבִיךְ
הוּא אָבִיךְ
ד
הָאִם גֵּרֵשׁ אוֹתָךְ שָׁלשׁ
פְּעָמִים, אָמַר הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת
מְגֹרֶשֶׁת, מְגֹרֶשֶׁת, אוּלַי
פָּשׁוּט בָּרַחְתְּ אֶל בֵּית
אִמֵּךְ, עַפִיפָה, וַהֲלֹא אָבִיךְ עִם
הַמֵּתִים, הַאִם כֹּה יֵעָשֶׂה בְּבִקְתּוֹת
גַ’רִישָׁה1
ה
אֵיךְ יָכֹלְתִּי לְהַשְׁאִיר אוֹתָךְ
מֵאָחוֹר לִנְסֹעַ אֶל אֶרֶץ
יְרֻקָּה דְּשֵׁנָה, אֲפִלּוּ לֹא בַּעֲבוּר
לֶחֶם, אֵיךְ יָכֹלְתִּי
לְהַשְׁאִיר אוֹתָךְ בְּדָיָה
ו
אָנָה פָּנִית רֹאשֵׁךְ עֲמוּס צְרוֹרוֹת תָּמִיד
זוֹכֶרֶת אוֹתָךְ עֲמוּסַת צְרוֹרוֹת עַכּוֹב כִּפְלַיִם
מִמִּדָּתֵךְ וְהָאָרֶץ רָעֲדָה לְשַׁרְשְׁרוֹת הַשִּׁרְיוֹן. חַכְמַת
הַשֵּׁבֶט, חַכְמַת גַ’רִישָׁה, עַפִיפָה,
בְּגָלוּת עֲרָב
-
כפר ערבי על שפת הירקון בקרבת “שבע טחנות”. ↩