הוֹ תַּחְבּוּלַת-נָשִׁים! לֹא שָּוְא תִּפַּשְׂתְּ עַל גַּג,

לֹא שָׁוְא צָנַח בִּגְדֵּךְ, יְפַת-הַבֶּגֶד!

רָחַב לִבֵּךְ, בַּת-שֶׁבַע, וְחָגַג –

וְאַרְמְנוֹת הַמֶּלֶךְ זוֹהֲרִים מִנֶּגֶד…

וַדַּאי לֵילוֹת רַבִּים, עֵת נָדְדָה שְׁנָתֵךְ

אֶת אֶרֶג הָעֶרְגָּה, טָוִית, צְמֵאָה, קוֹדַחַת.

וּשְׁתִי בּוּשָׁה שָׁזַרְתְּ עִם עֵרֶב תְּשׁוּקָתֵךְ

וּצְמַרְמוֹרוֹת בָּאוּךְ, גַּלֵּי חֶדְוָה וָפַחַד…

עַד יוֹם כּוֹנַנְתָּ חִצֵּךְ, זֶה חֵץ שֶׁלֹּא מַחֲטִיא

דָּלַק לַפִּיד גּוּפֵךְ, חֹרַץ גּוֹרַל הַמֶּלֶךְ,

וְאַתְּ אָמַרְתְּ תְּמִימָה:

הַמֶּלֶךְ הַמַּחֲטִיא!

וְהוּא חוֹתַם בְּשָׂרֵךְ,

וְאוּרִיָּה לַשֶּׁלַח!