שָׁם מַעְלָה, עַל הַגִּבְעָה,
שָׁם אַרְמוֹן בָּנוּי לְנוֹי,
וְשָׁלשׁ יְפֵה־פִיּוֹת
הִרְווּנִי אַהֲבָה בוֹ.
בַּשַּׁבָּת לִי יֵטָה נָשְׁקָה,
וְיוּלְיָה מִמָחֳרָת, בַּיּוֹם
הַשֵּׁנִי, הִיא – קוּנִיגוּנְדָּה,
כִּמְעַט שֶׁחִנְּקַתְנִי בְחֹם.
בַּשְּׁלִישִׁי עָרְכוּ הַנְּעָרוֹת
מִשְׁתֶּה בְאַרְמוֹנָן הָרָם;
הַשְּׁכֵנִים וְהַשְּׁכֵנוֹת הֵם בָּאוּ
בְקָרוֹן וְעַל סוּס בְּרָב עָם.
אַךְ אוֹתִי מִשּׁוּם־מָה לֹא הִזְמִינוּ,
וְלֹא מֵחָכְמָה זֹאת עָשׂוּ, בַּלָּט
הִתְלַחֲשׁוּ הַדּוֹדוֹת וְהַקְּרוֹבוֹת
וְצָחֲקוּ לָהֶן לֹא מְעָט.